Historical Hebrew dictionary by Eliezer Ben-Yehuda. Digitized by Project Ben-Yehuda, served by Sefaria. Browse a snapshot of 21,999 headwords across 22 letters.
נֶקֶף *, ש"ז, מ"ר נְקָפִים, — מכה, חבורה Verwundungen; blessures; bruises: ותחת חגורה נקפה מקום שהיו חגורות (בנות ישראל) בצילצול נעשה נקפים נקפים (רבה בר עולא, שבת סב:). — ובהשאלה הכאת הלב, פקפוק: אודה ה' בכל לבי ביצר טוב וביצר הרע שלא יהיו בלבי נקפים2[בהוצ' בובר: שלא יהא לבי נוקף, וכן בילק'.] (מדר' תהל' ט ב).