Historical Hebrew dictionary by Eliezer Ben-Yehuda. Digitized by Project Ben-Yehuda, served by Sefaria. Browse a snapshot of 21,999 headwords across 22 letters.
נֵצֶר I ש"ז, מ"ר *נְצָרִים, — שבט רטֹב מעץ, שתיל, Sprössling; scion; sprout: ויצא חטר מגזע ישי וְנֵצֶר משרשיו יפרה ישע' יא א. נֵצֶר מטעו מעשי ידי להתפאר שם ס כא. ועמד מִנֵּצֶר שרשיה1השבע' גרסו, כנראה, נצר משרשיה, כמו בישע'. כנו דני' יא ז. — ונצר נתעב: ואתה השלכת מקברך כְּנֵצֶר2פירש ריב"ג: השתיל אשר לא יצלח לנטוע בעבור פחיתותו ומשליכין אותו, ע"כ. ורש"י: כיונק אילן הנתעב בעיני בעליו שחופר ומשרש ומוציא כך הושלכת מקברך, ע"כ. וכן רד"ק בפירושו ובשרשיו. וכן תיאוד' βαστός ὡς. והפש': נורבא, והוולג': strips, וי"ת כיחט־כנפל, וכן סומכ' ὡς ἒϰτϱωμα אולי גזרוהו מן יצר־נוצר, עי' הערה לערך נציר. או מן נָצָל, עי' ערכו. והשבע' ῶς νεϰϱός, כפגר מת. ועק' ως ἰχώϱ, דם ומוגלא. ופרש הירונ' sanies, tabes et paedor, רקב ולכלוך, כמו נֵצֶל, ע' ערכו ועי' Reider, JQR (N. S.) IV 612 Nestlé, Z A W, XXIV, 127 f. נתעב לבש הרגים מטעני חרב ישע' יד יט. — ואמר בן סירא: נצר3כך הובא פסוק זה, כמו שכתוב בפנים, בנסחת סמֶנד. והנה בגוף הגני' כתוב נוצר מחמס, אך בהגהה על הגליון נצר חמס והיא מכֻונה להנסח הסורי ששם כתוב חלפא לאנשא רשיעה וכן בתרג' היוני של בן סירא ἔϰγονα ἀσεβὡν, והוא מקביל לחציו השני של הפסוק שרש חנף. חמס לא ינקה בו ושרש חנף על שן סלע ב"ס, גני' מ טו. — ובמדרש: אתה מוצא רוב האילנות אעפ"י שהן נקצצין אם נוטלין נצר מהן ושותלין במקום אחד ומיד הן עולין תנחומ' לך לך ט, בובר. — ובסהמ"א: נצרים הפרים משרשי אילנות והן קשקושי אילנות ר"ח, פסח' כו:. והאלון והחרוב והשקמה וכו' שצומחין ומגדלין אמירין ונצרים וכשחותכין אותן אותו מקום החתך מפקי מיא שם עד. ואטע מנצריו (של הצמח) כל ערוגות גנך עד שובו כאשר היה מעשה בוסתנאי, ד"ה ויחלום המלך. — ובהשאלה, במליצה: כי מנצר כנס עמדו הורינו אבינו אברהם אשר אהבו יצחק בחירו יעקב סגלתו וכל שבטי יה רסע"ג, הקד' עברית לספ' האגרון. — ומצוי הרבה בתו"מ במשמ' ענפי ערבה רבים שקולעים מהם כלים: העשירים מביאין בכוריהם בקלתות של כסף ושל זהב והעניים מביאין אותם בסלי נצרים4בכ"י נסרים. של ערבה קלופה בכור' ג ח. סגניות של עלין טהורות של נצרין טמאות כלים טז ה. וחומר בשירי כלי נצרים מבתחלתן שמתחלתן אינן מקבלין טומאה עד שיתחסמו שם כ ב. העקלין של נצרין5בסוף טהר' נוצרין. ושל בצבוץ צריך לנגד תוספת' ע"ז ח ג. כל6כך בכ"י א"פ, הוצ' צוק"מ, ובנדפס סלי נצרין, והגיה הגר"א כלי נצרים. נצרין שלא קינבן ומשתמש בהן עראי טמאין תוספת' כלים ב"מ ה יד. בראשונה היו מוליכין (מאכלים) בבית האבל עשירים בקלתות של כסף ושל זהב ועניים בסלי נצרים של ערבה קלופה והיו עניים מתביישים התקינו שיהו הכל מביאין בסלי נצרים של ערבה קלופה מפני כבודן של עניים מו"ק כז.. שלשה חבלים הם של מגג ושל נצר ושל פשתן של מגג לפרה וכו' של נצרים לסוטה רב יוסף, ערוב' נח.. — וכמו נֶסֶר, לוח של עץ: ומעשה בבעל הבית אחד שהיו לו נצרים בתוך ביתו והיו שואלין אותן לבית האבל ולבית המשתה וכו' תוספת' כלים, ב"מ ה ג. — ובמשמ' יצור: מה תלך בגדולות נצר קצרה דעתו השלך על אל יהבך כי הכל מאתו ראב"ע, חסכון עמך. — ואמר המליץ בתארו את מלחמת האלף בית: והחושים עשיתמו (ע"י הוספת האות ב) חבושים והאלים אבלים וחלשים ונבצרים בך כל הנצרים ונשברים תהפך הנשרים ר"ש שרביט הזהב, אותיות מריבות.