Historical Hebrew dictionary by Eliezer Ben-Yehuda. Digitized by Project Ben-Yehuda, served by Sefaria. Browse a snapshot of 21,999 headwords across 22 letters.
נִצָּב II א) יד של חרב, חנית, סכין וכדומ'2עי' רדב"א, אגרון, לקו"ק קמו: בשער נץ ויבא גם הנצב דכלהם אלנצאב כלף אלחאד אסם ערבי כמא דכרנא ע"כ. ובערב' עִצַאב عصاب יד הסכין. Griff; poignée; hilt: וישלח אהוד את יד שמאלו ויקח את החרב מעל ירך ימינו ויתקעה בבטנו ויבא גם הַנִצָּב אחר הלהב שפט' ג כא-כב. — ובסהמ"א: סכין שנשמט מן הנצב או שנפגם אין מחזירין אותו רמב"ם, כלי המקדש א טו. ואפילו נשחת כל הברזל בעדירה מחזיר לו הנצב של עץ וכן כל כיוצא בזה הוא, שאלה ופקדון א ז. — ואמר המשורר: צואר עופר ולחי שושן על עמוד משיש נצב ובכפו כוס חמר ידמה ללהב וזרועו נצב רמב"ע, תרשיש ב פ. ומי הוא זה אשר יעמוד לפני ומי הוא אשר יסבול להבי והשטן אשר יעמוד ירופף לנצבי ויגיע אליו להבי רס"ע אבן דנאן, שיר, חמד' גנוז', מאמר בקורת xx. — ב) °חלק מחלקי המטה, כל אחת מארבע הלשונות שהמטה מחוברת מהן: יעשה ארבע נצבים מרובעים וכו' ואלו הד' נצבים הם אשר יחברו המטה עד שיעמידו לה צורת הרבוע וישימו נצב אחד קים בכל זוית וזוית מזויות המטה וכו' ואלו הנצבים הן אשר יקראו לשונות הרמב"ם כל' יח ה.