Historical Hebrew dictionary by Eliezer Ben-Yehuda. Digitized by Project Ben-Yehuda, served by Sefaria. Browse a snapshot of 21,999 headwords across 22 letters.
נְכֹאת 1בערב' נכא'ה نكأَة, נכעה نكعة. ותרגמו השבע' ϑυμίαμα, ועקילס στύϱαξ., — מין ממיני הסממנים טוב הריח, Tragant; adragante; tragacanth: והנה ארחת ישמעאלים באה מגלעד וגמליהם נשאים נְכֹאת וצרי ולט (בראש' לז כה). קחו מזמרת הארץ בכליכם והורידו לאיש מנחה מעט צרי ומעט דבש נְכֹאת ולט בטנים ושקדים (שם מג יא). — ואמר המליץ: ויום שברו מזורו לא ירפא מזור רופא וצריו עם נכאתֹה (ר"י חריזי, הענק אות נ). — והשתמש בו ראב"ע במשמ' שֵׁם לְהאַלּוֹן: ובחלקו (של שבתאי) מן האילנים אילן העפצים והחרוב והנכאת הנקרא בלוט (ראב"ע, ראש' חכמה ד, כ"י פריז). — ועי' נְכֹת.