Historical Hebrew dictionary by Eliezer Ben-Yehuda. Digitized by Project Ben-Yehuda, served by Sefaria. Browse a snapshot of 21,999 headwords across 22 letters.
נְכַי *, ש"ז, — כמו נִכּוּי: (אשה שנגפוה ויצאו ילדיה) רבי יוסי אומר (מנכין מדמי ולָדות) נכי1כך בנסח' הדפו', ובכ"י גבי, עי' ד"ס. ואמרו בגמ' שם: מ"ד נכי חיה כ"ש נכי מזונות ומ"ד נכי מזונות אבל נכי חיה לא דאמר ליה אתתא דידי פקיחא היא ולא מבעיא חיה. ע"כ. ועי' הערה לקמן. חיה (מה שהבעל היה צריך לשלם שכר מילדת) בן עזאי אומר נכי2ב (תוספת' שם ט ג) ו(ירוש' שם ח א) הובאו דברי בן עזאי בענין מי שעשו לו חבורה וכו' וע"ז אמר בן עזאי: נותן לו נכי מזון (כך בכ"י וינה, ובכ"י א"פ דמי ניזק, ובספרי הדפו' זכי מזון, ובירוש' נכאי מזון), ושאלו בגמ' ירוש' שם: מהו נכאי מזון בקדמיתא הוינא אכיל טלופחין וירק וכדון לית בי מיכל אלא ביעין ותרנגולין ומה דו אמר יהבין ליה. ע"כ. ולפי זה הכונה בנכי מזון היא שהחובל נותן לנחבל ההבדל שבין מזון פשוט למזון טוב ומבריא. מזונות (שהיה צריך להוציא יותר למזונות אשתו בימי קשויה) (ב"ק נט.).