Historical Hebrew dictionary by Eliezer Ben-Yehuda. Digitized by Project Ben-Yehuda, served by Sefaria. Browse a snapshot of 21,999 headwords across 22 letters.
מוֹרַג 1בערב' מורג' مورج, נורג' نورج, ולא נתברר מקורו ושרשו., ש"ז, מ"ר מוֹרִגִּים, מֹרִגִּים — א) כלי דישה, והוא לוח קבועים בו הרבה שנים של צֹר או ברזל, יושב עליו האדם ותמשכהו הבהמה על השבלים: ראה הבקר לעלה וְהַמֹרִגִּים וכלי הבקר לעצים (ש"ב כד כב). — ובהשאלה במליצה: הנה שמתיך לְמוֹרַג2בקצת ספרים ריש קמוצה. חרוץ חדש בעל פיפיות תדוש הרים ותדק וגבעות כמץ תשים (ישע' מא יה). — ובתו"מ: כלים שדרכן להטמין בגדיש כגון מוריגין וכלי בקר (ב"ק סא:). — ובסהמ"א, במשמ' מגרדת של ברזל לגרד גבינה וכדומ': וכן אסור לגרור הגבינה בשבת במורג חרוץ בעל פיפיות (הלבוש, או"ח שכא י). מותר לגרור הגבינה בכלי מורג ולדוך המלח במדוכה של עץ (שו"ת מים רבים, או"ח מז). —ב) *החֵך של הבהמה וכמו"כ חלק העליון של הלשון: עשרה דברים מביאין את האדם לידי תחתוניות האוכל עלי קנים ועלי גפנים ולולבי גפנים ומוריגי3בארמ' מוריגא, חֵך. רסע"ג פרש מוריגי בהמה קפילת השוק, בערב' מעאטף אלסיקאן. אך הערוך פרש כמו מוריגא בארמ'. ורש"י: כל בשר שבבהמה שאינו חלק אלא דומה למורג חרוץ שאינו חלק כמו החיך והלשון והכרס הפנימי ובית הכוסות. בהמה ושדרו של דג (ברכ' נה.).