Historical Hebrew dictionary by Eliezer Ben-Yehuda. Digitized by Project Ben-Yehuda, served by Sefaria. Browse a snapshot of 21,999 headwords across 22 letters.
מָדָן II *, ש"ז, מ"ר מְדָנִים, — כמו ב. מַעֲדַן: מחצלת מאימתי מקבלת טומאה וכו' משיקשר ראשי המדנין1כך בכ"י ארפ' הוצ' צוק"מ, ובנוסח' הדפוס מעדנין. שלה היו דבלולין יוצאין הימנה כל שכדרך המדנין טמאה כל שלא כדרך המדנין טהורה (תוספתא כלי' ב"מ ז יא). עשאה (את המחצלת) לשכיבה וחישב עליה לאוהלין עד שלא קצר ראשי המדנין1כך בכ"י ארפ' הוצ' צוק"מ, ובנוסח' הדפוס מעדנין. טהורה משקישר ראשי המדנין טמאה וכו' (נחלקה) לרחבה ונשתיירו בה שלשה מדנין שהן ששה טפחים (שם יא יא-יב). אמר ר' אבא (אלו צריפי האורבנים) כיון שהותרו ראשי מדנים2כך ברוב הדפוס' וכן ברש"י כ"י וברי"ף כ"י, וכן גרסת הערוך, ופרש: פי' מדן ע' מובלע והוא מעדן כדכתיב התקשר מעדנות כימה. שלהן כשרים (סוכ' יג:).