Historical Hebrew dictionary by Eliezer Ben-Yehuda. Digitized by Project Ben-Yehuda, served by Sefaria. Browse a snapshot of 21,999 headwords across 22 letters.
מַשְׁכּוֹכִית * 1מן מָשַׁךְ, עי' הערה הבאה., ש"נ, כל דבר שמשׁכים בו את עֵדֶר הצאן, התיש ההֹלך בראש העדר או קרקשת קטנה שבידי נוהג העדר או חֹטר שבידו, וכיוצא בזה: המוכר צאן לחבירו כיון שמסר לו משכוכית2ופרשו שם: מאי משכוכית אית דמרין חוטרא ואית דמרין פנדודה ואית דמרין תיישא רבא. ע"כ, ושם קדוש' א ד: אית דאמרין חוטרא ואית דאמרין שרקוקיתה (כמין חליל) ואית דאמרי נגדתא (התיש שהולך בראש). ובגמ' בבלי ב"ק נב.: הכא תרגימו קרקשתא (כעין פעמון) ר' יעקב אומר עיזא דאזלא בריש עדרא (עֵז ההולך בראש העדר). ובתשובות הגאונים: מהוא משכוכית עז או תייש שהוא מהלך בראש הצאן והיא נמשכת אחריו (תשו' הגא', גני' מצרים 246). קנה (ריש לקיש, ירוש' ב"ב ג א). המוכר עדר לחבירו כיון שמסר לו משכוכית קנה (ר' ינאי, בבלי ב"ק נב.). — ובסהמ"א: המוכר עדר לחבירו או שנתן לו במתנה כיון שמסר משכוכית היא הבהמה המהלכת בראש העדר והכל נמשכים אחריה אין צריך לומר לו משוך וקנה שמסירת בהמה זו כמי שאמר לו לך משוך וקנה וכיון שמשך לו העדר קנה (רמב"ם, מכיר' ב ז).