Historical Hebrew dictionary by Eliezer Ben-Yehuda. Digitized by Project Ben-Yehuda, served by Sefaria. Browse a snapshot of 21,999 headwords across 22 letters.
מַכְבֵּשׁ ש"ז, — כלי מלאכה כובשים בו דברים בכח חזק, Presse; Press, ומשתנה הצורה לפי מה שהוא משמש תשמישים מתחלפים: מכבש של בעלי בתים שהתירו להיות נוטל ממנו מים נוטל את המקל ואת הלוחין (תוספתא שבת טז ה). מכבש של כובס3כך בכ"י א"פ, ובנדפס: של כובשים. ותאר רש"י את פרטי הכלי: מכבש פריש"א שני לווחים ארוכים וכבדים וסודרין בגדים על התחתון ומורידין העליון עליו וכובשים את הבגדים ע"י יתידות שיש עמודים קבועים מנוקבים בארבע הפיאות של התחתונות והעליונה מנוקבת בארבע זויותיה ועולה ויורדת בעמודים וכפי מה שהוא רוצה לכבוש מורידה ותוחב יתד בנקב העמוד ואינה יכולה לעלות (רש"י שב קמא.). שהתירו מערב יום טוב (שם מו"ק ב יב). מכבש של בעלי בתים מתירין אבל לא כובשין ושל כובסין לא יגע בו (שבת כ ה). הנוגע בעמודין על הצדדין מכאן ומכאן ובמכבש שעל גבי הקנים (תוספת' כלי' ב"ב א א). כסוי טני והמכבש של חרס (כלים יו ז). ישב על קורת בית הבד וכו' על המכבש של כובס (זבי' ד ז). מכבש של נגר בזמן שהוא קבוע (תוספת' כלי' ב"ב א ח). מכבש של שכף שהוא מותח עליו את העור ומניח עליו את האבן (שם א יה). אחד כלים חדשים ואחד כלים ישנים יוצאין מתוך המכבש (מו"ק כג.).