Historical Hebrew dictionary by Eliezer Ben-Yehuda. Digitized by Project Ben-Yehuda, served by Sefaria. Browse a snapshot of 21,999 headwords across 22 letters.
מְשׁוֹאָה I 1משרש שוא, עי"ש. בערב' שׂו', אלשׂו' سؤ, السؤ [ומהשרש הזה בעצמו גם שוא'ה וגם משא'ה مساءة], ופרשו המלונים הערבים: אלהזימה ואלשׁר ואלבלא' ואלעד'אב, – ובעבר': מבוסה ורעה וצרה גדולה וענש ויסורים., ש"נ, – צרה גדולה, Kalamität: calamité; -ty: יום עברה היום ההוא יום צרה ומצוקה יום שאה וּמְשׁוֹאָה יום חשך ואפלה יום ענן וערפל (צפנ' א יה). – ואמר המשורר: ונחה המלוכה מן משואתכם ושככה, ואין בכם אשר יצלח למועצות ולמלאכה (ר"ש הנגיד, לך עושר). ירקב בקנאות, ויועד בשנאות, לשואות ומשואות, ומספד ותמרורים (דונש, לדורש החכמות). האש לא עצרה כח להאיר להם ונגה כל כוכבי או לא יהלו משואת ליל זה (רנה"ו, חכמ' שלמה יז ה).