Historical Hebrew dictionary by Eliezer Ben-Yehuda. Digitized by Project Ben-Yehuda, served by Sefaria. Browse a snapshot of 21,999 headwords across 22 letters.
מְטוֹטֶלֶת *, ש"נ, מ"ר מְטוֹטָלוֹת, — א) דבר בצורת רמון וכדומ' עשוי ממתכת או בגד, ותלוי בחוט ומדלדל למטה: פרח היוצא מן העריס רואין אותו כאילו מטוטלת1בכ"י מ' מטולטלת. — תלויה בו כנגדו (כלא' ו ט). האולר והקולמוס והמטוטלת2כך גם במדב"מ, ובקצת דפוס': והמטולטלת והמשקולות. ובכ"י פרמה: והמטוטלות. — והמשקולת והכורים והכן והכנה (כלים יב ח). לא יצא גמל במטוטלת3כך בכל כ"י וכך גם במשנ' שבמשנ' הנדפסות, ובמשנ' שבש"ס: במטולטלת. — לא עקוד ולא רגול וכן שאר כל הבהמות (שבת ה ג). לא יצא גמל במטוטלת התלויה בחטרתו שתיכנס בו הרוח (תוספתא שם ד ג). (אסור למכור לעכו"ם) בנות שוח בפטוטרותיהן ואצטרובילין במטוטלותיהן ולבונה (ר' יוחנן, ירוש' ע"ז א ה). — ב) °חלק מכלי הנחשת למדידת גבה השמש: וסובבת במקומה כדרך שעושין את המטוטלת4הראב"ע בספרו כלי נחשת קורא אותו מעצור, עי"ש. הנקרא עצאדה באיצרולוב שצופין בה גבהה של חמה (תשו' הגא', הרכבי כח).