Historical Hebrew dictionary by Eliezer Ben-Yehuda. Digitized by Project Ben-Yehuda, served by Sefaria. Browse a snapshot of 21,999 headwords across 22 letters.
לֹגֶם * 1בערב' לקמה لقمه, מה שאדם נותן בפה בבת אחת., לוֹגם, ש"ז, בכנ' לֻגְמוֹ, לוּגְמֹו, מ"ר לֻגְמִים, לֻגְמָיו, — חלל הפה בין הלחי והשנּים כשיש שם אכל ומשקים: מפני לוגמו של בן אבטיח שהיה מחזיק יותר מרביעית ירוש' יומ' ח מד ד. משקין בולען שא"א לסלקן לאחד מלוגמיו ולברך ולא לפולטם שמפסידם רש"י ברכ' נ:. — מְלֹא לֻגְמָיו, כמות אכילה או שתיה שאדם לוקח בבת אחת לפיו: האוכל ככותבת הגסה כמוה וכגרעינתה והשותה מלא לוגמיו חייב יומ' ח ב. וכל המשקין מצטרפין למלא לוגמיו שם. הקומץ את המנחה והחופן את הקטורת והשותה כמלא לוגמיו ביום הכיפורים כלים יז יא. המקדש אם טעם מלא לוגמיו יצא ערוב' עט:. לא מלא לוגמיו ממש אלא כל שאילו יסלקנו לצד אחד ויראה כמלא לוגמיו יומ' פ..