Historical Hebrew dictionary by Eliezer Ben-Yehuda. Digitized by Project Ben-Yehuda, served by Sefaria. Browse a snapshot of 21,999 headwords across 22 letters.
לָקַשׁ 2עי' הערה לקמן., — קל לא נמצא.
— פִע', יְלַקֵּשׁוּ, — לִקֵּשׁ את הכרם, לקט את הענבים האחרנים: בשדה בלילו יקצירו וכרם רשע יְלַקֵּשׁוּ3פרש פרחון: אכלו לקשו. ואמר ריב"ג: וזאת מלה קצרה וצחה מאד והשמוש הזה דומה למה שאמרים הערב סעפתי הכרם כלו' כרתי סעיפיו. ערום ילינו מבלי לבוש (איוב כד ו-ז).
— הִפע', *הִלְקִישׁ, — אֵחַר, עִכֵּב, aufschieben; retarder; to retard: שמא אמרתי לכם שאני מביא לכם טובה והלקשתי אותה (מד"ר במד' א). שמא אמרתי להכניס אתכם לארץ והלקשתי אתכם (שם כב). הפועל הזה יושב ומשמר לכשיפליג מלאכתו קימעה וילקישנה בסוף (שם ויקר' ל). — ואמר הפיטן: דופי בן קיש, הבין נין קיש, ותחן הלקיש, עד לדוק הקיש (קרוב' לפורים, תמימים). — והארץ את הפֵרוֹת, בשלה אותם בזמן מאוחר: יריחו שהיא מבכרת פירותיה וכו' בית אל שהיא מלקשת פירותיה (תנחומא ויחי טו).
— הָפע', °הָלְקַשׁ, מולקש, — שנתאחר: ציה אם מולקשת, ומלקוש אם מבקשת, טל צוק עבים תהא מאוששת, כבענינת קשת (ר"א קליר, טל, אלים).