Historical Hebrew dictionary by Eliezer Ben-Yehuda. Digitized by Project Ben-Yehuda, served by Sefaria. Browse a snapshot of 21,999 headwords across 22 letters.
כֹּפֶת I * 1בארמ' כופתא. —, כֻּפָּת, כופת, שזו"נ, א) חתיכה גדולה של עץ וכדומה, Klotz; bloc; block: כופת שקבעו בנדבך קבעו ולא בנה עליו ולא קבעו (כלים כ ה). כופת שסירקו וכרכמו ועשאו פנים (שם כב ט). כופת2גרס' הערוך, ובנוסח' כיפת, ובצוק"מ כרפת. — בין חקוק בין שאינו חקוק מטלטלין אותה בשבת (תוספתא שבת יג=יד יז). כופת3כך בכל הנוסח' ובצוק"מ כיפת. — חלקה שאין בה גובה טפח (שם כלים ב"ב ב א). שני כפותין4כך גרס ר"ש (במשנ' אהל' יא ג), ובנוסח' כפיתין. — זה על גבי זה ואבן על גבי הכפותין (שם אהל' יב א). ראשי כלונסות שיושבין עליהן האומנין וכו' וכן כופת של תמרה שהוא יושב עליו אפי' גבוה טפח (רמב"ם, כלים כה י). — ב) כֹּפֶת שאור וכדו', חתיכה של בצק: תינוק שנמצא עומד בצד כופת5כך בנוסח', בצוק"מ כיפת. — של בצק (תוספתא טהר' ג יב). א"ר שמעון בן אלעזר בצק שעשאו כופת בטל (ירוש' פסח' ב כח ד). כופת6בגמ' חול' (דף קכט.) כיפת שאור. שאור שייחדה לישיבה (בבלי שם מה:).