יפה־פה — Ben-Yehuda Dictionary

Historical Hebrew dictionary by Eliezer Ben-Yehuda. Digitized by Project Ben-Yehuda, served by Sefaria. Browse a snapshot of 21,999 headwords across 22 letters.

יפה

יפה 1רק בעבר'. בסור' דומה לו פאי, בערב' בהי بھى., ממנו יָפֶה, יָפָה, יְפֵהפִיָּה, יֹפִי, יְפִי, יָפְיָפָה, *יִפּוּי, *יָפְיוּת, *יְפֵיפֶה, *יְפֵיפוּת, *יְפֵיפִיֶּה, °הִתְיַפּוּת.

יָפֶה

יָפֶה ת"ז, סמי' יְפֵה, לנק' יָפָה, סמי' יְפַת, בכנ' יָפָתִי, מ"ר יָפִים, סמי' יְפֵי, לנק' יָפוֹת, סמי' יְפוֹת, — א) שמוצא חן בצורתו, טוב במראהו, schön; beau; fair : ויראו המצרים את האשה כי יָפָה הוא מאד (בראש' יב יד).  ולאבשלום בן דוד אחות יָפָה ושמה תמר ויאהבה אמנון בן דוד (ש"ב יג א).  וכאבשלום לא היה איש יָפֶה בכל ישראל להלל מאד מכף רגלו ועד קדקדו לא היה בו מום (שם יד כה).  ויבקשו נערה יָפָה בכל גבול ישראל וימצאו את אבישג השונמית ויבאו אתה למלך והנערה יָפָה עד מאד (מ"א א ג-ד).  הנך יָפָה רעיתי הנך יָפָה עיניך יונים הנך יָפֶה דודי אף נעים (שה"ש א יה-יו).  כלך יָפָה רעיתי ומום אין בך (שם ד ז).  מי זו הנשקפה כמו שחר יָפָה כלבנה ברה כחמה (שם ו י).  נזם זהב באף חזיר אשה יָפָה וסרת טעם (משלי יא כב).  מה דודך מדוד הַיָּפָה בנשים (שה"ש ה ט).  ויהי יוסף יְפֵה תאר וִיפֵה מראה (בראש' לט ו).  והוא (הנער דוד) אדמוני עם יְפֵה עינים וטוב ראי (ש"א יו יב).  כי אשה יְפַת מראה את (בראש' יב יא).  ורחל היתה יְפַת תאר וִיפַת מראה (שם כט יז).  וראית בשביה אשה יְפַת תאר וחשקת בה (דבר' כא יא).  היא (תמר) היתה אשה יְפַת מראה (ש"ב יד כז).  והנערה יְפַת תאר וטובת מראה (אסת' ב ז).  והאשה טובת שכל וִיפַת תאר (ש"א כה ג).  קומי לך רעיתי יָפָתִי ולכי לך (שה"ש ב י).  ביום ההוא תתעלפנה הבתולות הַיָּפוֹת והבחורים בצמא (עמוס ח יג).  ולא נמצא נשים יָפוֹת כבנות איוב בכל הארץ (איוב מב יה).  שבע פרות יְפוֹת מראה (בראש' מא ב).  בריאות בשר וִיפֹת תאר (שם יח).  — ודברים לא בע"ח: יָפֶה עשיתיו (את הארז) ברב דליותיו (יחזק' לא ט).  את הכל עשה יָפֶה בעתו (קהל' ג יא).  זית רענן יְפֵה פרי תאר (ירמ' יא יו).  ארז בלבנון יְפֵה ענף וחרש מצל (יחזק' לא ג).  יְפֵה קול ומטב נגן (שם לג לב).  יְפֵה נוף משוש כל הארץ הר ציון (תהל' מח ג).  — וכתה"פ: הנה אשר ראיתי אני טוב אשר יָפֶה לאכול ולשתות ולראות טובה בכל עמלו שיעמל תחת השמש (קהל' ה יז).  — ובתו"מ, באותה המשמע': תינוק אחד יש בבית האסורים יפה עינים וטוב רואי וקווצותיו סדורות לו תלתלים (גיט' נח.).  — וגם בקצת התול לדבר של  כעור: קונם שאי את נהנת לי עד שתראי מום1קצת המפרשים הגיהו מאום במקום מום, אך העקר כהגרסה של כל הספרים. יפה שביך לר' ישמעאל בר יוסי (נדר' סז:).  — *יְפַת תאר, ביחוד לאשה שבויה במלחמה: כל הנושא יפת תואר יש לו בן סורר ומורה (סנה' קז.).  — ב) *כמו טוב: כל מקום שיש כהן תורם מן היפה וכל מקום שאין כהן תורם מן המתקיים (תרומ' ב ד).  זה הכלל כל שהוא כלאים בחברו לא יתרום מזה על זה אפילו מן היפה על הרע וכל שאינו כלאים בחברו תורם מן היפה על הרע אבל לא מן הרע על היפה (שם ו).  סלע של מעשר שני ושל חולין שנתערבו מביא בסלע מעות וכו' ובורר את היפה שבהן ומחללן עליה (מע"ש ב ו).  ויביא בדמי היפה שבהן ממין זה ובדמי היפה שבהן ממין זה (פסח' ט ח).  שהחטים של חולין יפות משל תרומה (תרומ' ה ט).  ואת המים היפים (נותנים) ברעים בשביל שיצנו (שבת כב ד).  מעות הרעות קונות את היפות והיפות אינן קונות את הרעות (ב"מ ד א).  המקבל שדה מחבירו בעשרה כור חטים לשנה לקתה נותן לו מתוכה היו חטים יפות לא יאמר לו הריני לוקח לך מן השוק אלא נותן לו מתוכה (שם ט ז).  אין מוכרין ברחוק ליקח בקרוב ברע ליקח ביפה (תוספתא תרומ' א יא).  הרי שבא בעל הבית ומצאו ואמר לו כלך אצל יפות אם היו יפות אינו חושש משום גזל (שם ה).  ממלא אדם תנור פת שהפת יפה כל זמן שהתנור מלא (שם יו"ט ב ה).  היה עושה בענבים לא יאכל בתאנים (היה עושה) בתאנים לא יאכל בענבים אבל מונע עצמו עד שמגיע למקום היפות ואוכל (ספרי דבר' רסו).  שלא יהא אדם רואה את שדה חבירו יפה ומלוה אותו מעות ועוקף ונוטלה ממנו (ירוש' גיט' ה מו ג).  היתה עידית שלו יפה משל כל אדם עידית היא בינונית שלו יפה משל כל אדם בינונית היא זיבורית שלו יפה משל כל אדם זיבורית היא (שם).  ארבעה כוסות הללו צריך שיהא בהן כדי מזיגת כוס יפה (פסח' קח:), לאמר כוס גדולה, נאה.  המוכר חבית יין לחבירו נותן לו יין שכולו יפה (ב"ב צה.), ר"ל משובח, לא מקֻלקל.  כאן בשנמצאת סכינו יפה כאן בשלא נמצאת סכינו יפה (חול' יח.), ר"ל לא פגומה, כשרה, לפי הדין.  לאדם שנשברה רגלו וחיתה מצאו רופא ואמר לו כלך אצלי שאני שוברה וארפאנה כדי שתדע שסממנים שלי יפין (מו"ק כא:).  הפשתני הזה בשעה שהוא יודע שהפשתן שלו יפה כל שהוא כותשה היא משתבחה (מד"ר בראש' לב).  היוצר הזה אינו בודק קנקנים מרועעים שאינו מספיק לקוש עליהם אחת עד שהוא שוברם ובמי הוא בודק בקנקנים יפים שאפילו מקיש עליהם אפילו כמה פעמים אינם נשברים (שם).  אגוז זה אם נופל לתוך הטנופת אם נטלו ומורקו ושוטפו ומדיחו והוא חוזר כתחילתו והוא יפה לאכילה (שם שה"ש, אל גינת).  והלך ר"א בן ערך אצל אשתו לאמאוס מקום מים יפים ונוה יפה המתין להם שיבאו אצלו ולא באו (שם קהל', כי העושק).  אבל אם היה חלק אחד ממנה טוב או קרוב לנהר יותר או קרוב לדרך ושמו אותה היפה כנגד הרע ואמר תנו לי בשומא שלי מצד זה אין שומעין לו אלא נוטל בגורל (רמב"ם שכנ' יב א).  — וגם בדברים מפשטים: רבן גמליאל בנו של ר' יהודא הנשיא אומר יפה תלמוד תורה עם דרך ארץ שיגיעת שניהם משכחת עון (אבות ב ב).  יפה שעה אחת בתשובה ומעשים טובים בעולם הזה מכל חיי העולם הבא ויפה שעה אחת של קורת רוח בעוה"ב מכל חיי העוה"ז (שם ד יז).  ר"ע אומר אם שגורה תפלתו בפיו סימן יפה לו ואם לאו סימן רע לו (תוספתא ברכ' ג ד).  בן עזאי אומר כל שלקה גופו מפני חכמתו סימן יפה לו חכמתו מפני גופו סימן רע לו (שם ה).  יפה שתיקה לחכמים קל וחומר לטפשים (ירוש' פסח' ט לז.).  המתעטש בתפלתו סימן יפה לו (ברכ' כד:).  ויָפֶה במשמ' זו כמו תה"פ ואם אמר (המסית)  כך היא חובתינו וכך יפה לנו העומדין מאחורי הגדר מביאין אותו לב"ד וסוקלין אותו (סנה' ז י).  לאדם שמגבל את הטיט אם יש לו מים רבים מים אינן כלין והטיט מגובל יפה אם יש לו מים מועטין מים כלין והטיט אינו מתגבל יפה (תענ' יט:).  בת כהן לישראל אין זווגן עולה יפה (פסח' מט.).  שמא לא נתהפכה יפה יפה (יבמ' נה.).  לא ניער יפה יפה ולא כיסה יפה יפה (חול' קט.).  אמר שמואל אין הבשר יוצא מידי דמו אלא א"כ מולחו יפה יפה ומדיחו יפה יפה (שם קיג.).  אמר לו יצחק לאביו אבא בחור אני וחוששני שמא יזדעזע גופי מפחדה של סכין ואצערך ושמא תפסל השחיטה ולא תעלה לך לקרבן אלא כפתני יפה יפה מיד ויעקד את יצחק (מד"ר בראש' נו).  אמרו למלך הצבי הזה נלוה עם הצאן והוא רועה עמהם כל יום ויום יוצא עמהם ונכנס עמהם היה המלך אוהבו בזמן שהוא יוצא לשדה היה מפקיד ירעה יפה לרצונו לא יכה אדם אותו הזהרו בו (שם במד' ח).  אדוני המלך כה יפה לי וכך נאה וכך ראוי לי (שם איכ', אני הגבר).  — *יָפֶה אמר,  יָפֶה דָּן, יָפֶה עשה: אמר ריב"ז יפה אמר חנן לא תשבע אלא בסוף (כתוב' יג א).  יפה אמר חנן הניח מעותיו על קרן הצבי (שם ב).  וכשבאתי והרציתי דברים לפני רבי יהושע אמר לי יפה אמרת (נזיר ז ג).  ויאמר משה כן דברת יפה דברת ובזמנו דברת (מכי' בא יג).  ויאמר יי' אל משה כן בנות צלפחד דוברות יפה תבעו בנות צלפחד (ספרי במד' קלד).  הוא מצדיק את הדין ואומר יפה דנתוני (שם דבר' שז).  מעשה באחד שבא להעיד לפני ר"ט על האשה שנשאת אמר לו בני היאך אתה מעיד על האשה שתנשא אמר לו רבי עמנו היה בשיירה וירד הגייס עלינו ונתלה ביחור של זית ופשחו ורדף הגייס וחזר נומתי לו בני משבחך אני בארי נומה לי יפה כיוונת לשמי אני נקרא בעירי יוחנן בן יונתן אריה מכפר שיחלה אמרתי לו בני יפה אמרת (ירוש' יבמ' יו יה ד).  שמענו [ש]אמר ר' יוחנן יפה לימדני ר' יהושע בן לוי (שם גיט' ד מה ד).  כל מה שאני עושה אני נמלך במפיבשת רבי ואומר לו מפיבשת רבי יפה דנתי יפה חייבתי יפה זכיתי יפה טהרתי יפה טמאתי ולא בושתי (ברכ' ד.).  אילמלי לא היית עמנו ואפילו היית עמנו ולא נמנית עמנו יפה אתה אומר עכשיו שהיית עמנו ונמנית עמנו יאמרו זונות מפרכסות זו את זו (שבת לד.).  אמר להן יפה עשיתם ששכרתם רבי חנינא (ערוב' סה:).  אמרו לו לרבי מאיר יפה אמרת שאין חולצין (יבמ' קיט.).  מעשה באדם אחד שהיה מסקל מרשותו לרה"ר ומצאו חסיד אחד אמר לו ריקה מפני מה אתה מסקל מרשות שאינה שלך לרשות שלך ליגלג עליו לימים נצרך למכור שדהו והיה מהלך באותו רה"ר ונכשל באותן אבנים אמר יפה אמר לי אותו חסיד וכו' (ב"ק נ:).  והלא משמך אמרו יפה ערערו בני משפחה (ב"ב קנד:).  לא יפה עשיתי שתקנתי להם קברות בארץ (סנה' קח.).  לא יפה עשה משה כשהסתיר פניו שאלולי לא הסתיר פניו גלה לו הקב"ה למשה מה למעלה מה למטה ומה שהיה ומה שעתיד להיות (מד"ר שמות ג).  אמר להם משה אילו אהרן אחי נטל לעצמו את הכהונה יפה עשיתם שנתרעמתם עליו (שם במד' יח).  שלח עבדו להוציא ולא רצה הפונדקי לשלחו אמר יפה עשה הפונדקי שאני אמרתי לו אני מוציאו ולא פקדתיו שאני משלח את עבדי (שם שמות טו).  א"ר יוחנן יפה אמרת יפה דנת יפה טהרת יפה טמאת יפה חייבת יפה למדת יפה הורית (שם ז).  אמר ריש לקיש יפה למדני ר' יוחנן שאין גרנה של תורה אלא בלילה (שם שה"ש, ראשו).  אמרה לו אמת היא תורתכם נאה ומשובחת היא כל מה שאמרת יפה אמרת (פסיק' דר"כ, שקל').  אמר לו הקב"ה משה מה שעשית יפה עשית (פדר"א צז).  — ובקצת הוכחה והתול בכונה שלא טוב עשה: בשעה שברח דוד לנוב עיר הכהנים וקבלו (אחימלך) הרגיש שאול וכינס כל עבדיו ואמר להם יפה אתם עושים לי כי דוד עשה כל מה שהוא מבקש ואין אחד מכם גולה את אזני (תנחומא מצורע א).  —  *עַיִן יָפָה, נדיבות לב: שיעור תרומה עין יפה אחת מארבעים בש"א משלשים והבינונית מחמשים והרעה מששים (תרומ' ד ג).  השובלין שבקשין ושבשורות הרי אלו של בעל הבית אמר ר"ע בזו נהגו בעלי בתים עין יפה (תוספתא פאה ב כא).  אמר רשב"ג נהגו כהנים עין יפה שלא להוציא את אחיהם ריקנין (שם ד ג).  שיהיה אדם מצוי ליתן לבתו בעין יפה (ירוש' כתוב' ד כט.).  למלך שעשה סעודה והזמין אורחים והיתה עינו יפה באורחיו והיה מחזר עליהם ואומר להם יערב לכם יבסם לכם (מד"ר במד' יג).  — *דעתו יָפָה, תכונה חזקה, לא אנין: קיבת עולה חמורה מקיבת נבילה ואמרו כהן שדעתו יפה שורפה חיה (ע"ז ב ה).  שעיר של יוה"כ נאכל לערב הבבליין אוכלין אותו כשהוא חי מפני שדעתן יפה (מנח' יא ז).  — *נפש יפה: השוחט את הבהמה ומצא בה שליא נפש היפה תאכלנה ואינה מטמאה (חול' ד ז).  ביצים מוזרות נפש היפה תאכל (תוספתא תרומ' ט ה). מי שאכל הרבה ואין נפשו יפה לאכול שלש סעודות אם יכול לאכול כביצה ואין מצטער יאכל ויקיים שלש סעודות (אבודרהם, הלכ' שבת).  — *ידיו יפות, עי' יד.  — *דבר פלוני יָפֶה לדבר פלוני, טוב ומועיל לו: עד אימתי חורשין בשדה האילן ערב שביעית ב"ש אומרים כל זמן שהוא יפה לפרי ובה"א עד העצרת (שבי' א א).  קונם יין שאיני טועם שהיין רע למעיים אמרו לו והלא המיושן יפה למעים וכו' קונם בצל שאיני טועם שהבצל רע ללב אמרו לו הלא הכופרי יפה ללב (נדר' ט ח).  מביא קופתו ותולה בצוארי בהמה ונותנין לתוכה מאותו המין ר"ש אומר נותן לתוכה כרשינין והן יפות להן מהכל (תוספתא תרומ' ח ג).  מה שמן יפה לראש ויפה לגוף אף ד"ת יפים לראש ויפים לגוף  (ספרי דבר' מח).  (רוח) צפונית יפה לחטים בשעה שמכניס שליש וקשה לזיתים בשעה שחונטין (שם שו).  טחול יפה לשינים וקשה לבני מעים כרישין קשין לשינים ויפין לבני מעים (ברכ' מד:).  תבשיל של תרדין יפה ללב וטוב לעינים (שם לט.).  אספרגוס יפה ללב וטוב לעינים וכל שכן לבני מעיים והרגיל בו יפה לכל גופו (שם נא.).  כל השמנים כולן יפין לנר ושמן זית מן המובחר (שבת כג.).  כל השרפין יפין לדיו ושרף קטף יפה מכולם (שם).  בא וראה שלא כמידת הקב"ה מידת ב"ו מידת ב"ו אדם נותן סם לחבירו לזה יפה ולזה קשה אבל הקב"ה אינו כן נתן תורה לישראל סם חיים לכל גופו (ערוב' נד.).  א"ר יהושע בן חנניא אין לך שיפה למדידה משלשלאות של ברזל (שם נח.).  מפני שאור הנר יפה לבדיקה (פסח' ח.).  תמרים שחרית וערבית יפות במנחה רעות בצהרים אין כמותן (כתוב' י:).  מוסיפין לה (להמינקת) יין שהיין יפה לחלב (שם סה:).  סם פלוני יפה לה סם פלוני רע לה (נדר' מא:).  ערסן יפה לחולה לרפואתו (שם).  כשם שהשאור יפה לעיסה כך דמים יפין לאשה (נדה ח:).  חמין רובן קשה לגוף ומיעוטן יפה יין רובו קשה לגוף ומיעוטו יפה (דא"ר ז).  הנר הזה בשעה שהוא כבה מאליו יפה לו ויפה לפתילה ובשעה שאינו כבה מאליו רע לו ורע לפתילה (מד"ר בראש' סג).  — ואמר המשורר: פורה דרכתי לבדי משקה עושה פלא, יפה הוא לשכחה מכל תחבולות אלה (יל"ג, רפואה בדוקה).  — ובדברים מפשטים: כל מיני חיות יפין לחלום חוץ מן הפיל ומן הקוף (ברכ' נז:).  אמר רב יפה תענית לחלום כאש לנעורת (שבת יא.).  א"ר יצחק יפה צעקה לאדם בין קודם גזר דין בין לאחר גזר דין (ר"ה טז.).  — ועם השֵם כֹּחַ, *יפה כחו של פלוני, יש לו הכח והיכלת והרשות לעשות דבר: יפה כח בית דין שפוטרת מן הקרבן (יבמ' י ב).  ר"ש אומר מקום שיפה כחו בכניסתה הורע כחו ביציאתה מקום שהורע כחו בכניסתה יפה ביציאתה (כתוב' ח ד).  שום הדיינים שפיחתו שתות או הוסיפו שתות מכרן בטל רשב"ג אומר מכרן קיים אם כן מה כח ב"ד יפה (שם יא ה).  מנחת כהנים ומנחת כהן משיח ומנחת נסכים למזבח ואין בהם לכהנים בזה יפה כח המזבח מכהנים שתי הלחם ולחם הפנים לכהנים ואין בהם למזבח ובזה יפה כח הכהנים מכח המזבח (מנח' ו ב).  בתי החצרים נותנים להם כח היפה שבבתי ערי חומה וכח היפה שבשדות (ערכ' ט ז).  עבר ותרם ר' ברכיה אומר יפה כחו ר' מנא אומר לא יפה כחו אותה התרומה שהוא מפריש טובלה למעשר (ירוש' מעשר' ה נא ד).  בזה יפה כח הבן מכח האב שהבן גובה שלא בשבועה ואב אינו גובה אלא בשבועה (שם כתוב' ט לג:).  אחד אומר שמעתי מפי שנים ושנים אומרים שמענו מפי אחד יפה כח האחד ששמע מפי שנים מכח השנים ששמעו מפי אחד (שם נדה א מט.).  מה איש ואשה שכן הורע כחם בנזקין לא חלקת בו בין תם למועד בן ובת שיפה כחם בנזקין אינו דין שלא תחלוק בהן בין תם למועד (ב"ק מד.).  וכי יפה כח מתנה ממכר (ב"מ טו.).  (בן) פשוט שיפה כחו שנוטל בראוי כבמוחזק וכו' בכור שהורע כחו שאינו נוטל בראוי כבמוחזק (ב"ב קל:).  לפי שמצינו במוכר שדה אחוזה שיפה כחו שאם הגיע יובל ולא נגאלה חוזרת לבעלים (ערכ' ל:).  — ג) *יָפֶה כך וכך, שָׁוֶה, ראוי לתת בעדו כך וכך, wert; vaut; worth: רואין אותה כאלו היא שפחה נמכרת כמה היתה יפה וכמה היא יפה (כתוב' ג ז).  אמר ר"מ שמין אותן (את הקרקעות) כמה הן יפין בפירות וכמה הן יפין בלא פירות (שם ח ג).  היתה כתובתה ארבע מאות זוז ומכרה לזה במנה ולאחרון יפה מנה ודינר במנה (שם יא ז). שור שוה מנה שנגח שור שוה מאתים ואין הנבילה יפה כלום (ב"ק ג ט).  כיצד משלם דמי ולדות שמין את האשה כמה היא יפה עד שלא ילדה וכמה היא יפה משילדה אמר רשב"ג א"כ משהאשה יולדת משבחת אלא שמין את הולדות כמה הן יפין ונותן לבעל (שם ה ד).  סימא את עינו קטע את ידו שיבר את רגלו רואין אותו כאילו הוא עבד נמכר בשוק ושמין כמה היה יפה וכמה הוא יפה (שם ח א).  שטף נהר חמורו וחמור חבירו שלו יפה מנה ושל חבירו מאתים (שם י ד).  שני כלים אחד יפה מנה ואחד יפה אלף זוז (ב"מ ג ה).  לקח בהן שני אילים לחולין אחד יפה שתי סלעים ואחד יפה עשרה זוז היפה שתי סלעים יקרב לאשמו והשני למעילתו (כרית' ו ו).  המבכיר כרמו של חבירו סמדר רואין אותו כמה היתה יפה קודם לכן וכמה היא יפה לאחר מכן (ב"ק נח:).  הרי שהיו חמריו ופועליו תובעים אותו  בשוק ואמר לשולחני תן לי בדינר מעות ואפרנסם ואני אעלה לך יפה דינר וטריסית ממעות שיש לי בבית (ב"מ מו.).  (קבלו) בגד לארוג בשני סלעים ארגו חציו והניחו חציו שמין להם את מה שעשו היה יפה ו' דינרים נותן להן סלע או יגמרו מלאכתן ויטלו שני סלעים (שם עו:).  נטל את הטבלא מלפנינו שהיתה יפה כששה ככרי זהב ושברה (פסיק' רבתי טז).  כמה האשה יפה בשביל ולדות הללו עד שלא ילדה וכמה היא יפה עכשיו כשנתרוקנה ונפחתו דמיה (רש"י ב"ק מט.).

יָפָה

יָפָה פ"ע, יָפִיתָ, יָפִית, יָפוּ, עת' אִיף, תִּיף, יִיף, וַיִּיף, וַתִּיף, וַתִּיפִי, — היה יָפֶה, schön s.; être beau; be beautiful: ותעדי זהב וכסף ומלבושך ששי ומשי ורקמה סלת ודבש ושמן אכלתי וַתִּיפִי במאד מאד (יחזק' יו יג).  — ודברים לא בע"ח: בסעפתיו (של הארז) קננו כל עוף השמים וכו' ובצלו ישבו כל גוים וַיִּיף1כך ב"א, ב"נ וַיְיִף. והעיר הרד"ק: וַיִּיף בגדלו בחירק היוד הראשונה ונוח השניה בקריאת בן נפתלי ובקריאת בן אשר וַיְּיִף בשוא הראשונה וחירק השניה ובמקצת הספרים מצאתי בחירק הראשונה ושוא השניה לבן אשר וזוהי הקריאה הנכונה על משקל וַיִּשְּבְּ. בגדלו בארך דליותיו כי היה שרשו אל מים רבים (שם לא ו-ז).  מה-יָּפוּ פעמיך בנעלים בת נדיב (שה"ש ז ב).  — ובדברים מפשטים, במשמ' היה טוב ונעים: מה-יָפִית ומה נעמת אהבה בתענוגים (שה"ש ז ז).  מה-יָפוּ דדיך אחתי כלה מה טבו דדיך מיין וריח שמניך מכל בשמים (שם ד י).  — *יָפָת, היתה יפה: בוא וראה מה יפית2אולי צ"ל יפה. סרסרותן  של דודאים לפני מי שאמר והיה העולם ב"ה שבשכר הדודאים הללו עמדו שני שבטים גדולים מסוימים בישראל (מה"ג, כ"י תימנ', וישב).

— פִע', יִפָּה, עת' יְיַפֶּה, יְיַפֵּהוּ, — יִפָּה הדבר, עשהו יָפֶה: כי עץ מיער כרתו (את הפסל) מעשה ידי חרש במעצד בכסף ובזהב יְיַפֵּהוּ במסמרות ובמקבות יחזקום ולוא יפיק (ירמ' י ג-ד).  — ובתו"מ: ומעשה באחד שנדר מבת אחותו הנייה והכניסוהו לבית ר' ישמעאל וייפוה אמר לו ר"י בני לזו נדרת אמר לו לאו והתירו ר' ישמעאל (נדר' ט י).  קצר לצורך עשבים חייב משום קוצר ואינו חייב משום מייפה את הקרקע (ירוש' שבת ז י.).   קצר לייפות את הקרקע מהו שיהא חייב משום קוצר ומשום שהוא מייפה את הקרקע (שם ביצ' א ס:).  מלמד שכל אחד ואחד ייפה לו הקב"ה אומנתו בפניו (ברכ' מג:).  מגרר אדם גלדי צואה וגלדי מכה שעל בשרו בשביל צערו אם בשביל ליפות אסור (שבת נ:).  התולש עולשין וכו' אם להיסק כדי לבשל ביצה קלה אם לייפות את הקרקע כל שהן (שם קג.).  מדלין לירקות כדי לאוכלן ואם בשביל לייפותן אסור (מו"ק ד.).  למה צוה הקב"ה לנזיר שלא יגלח ראשו לפי שהגילוח מתארו ומיפהו (מד"ר במד' י).  ויתאו המלך יפיך ליפותיך בעולם (שם בראש' לט).  ומצוה מן המובחר לחזק את הבנין (של המקדש) ולהגביהו וכו' ומפארין אותו ומייפין כפי כחן (רמב"ם בית הבחיר' א יא).  ממרח זה המיפה פני הכרי של תבואה ברחת בסוף כל דבר (הוא, מעשר ג יג).  מפרכסין (הכלים) החדשים כגון שישוף ויגהץ וייפה כל צרכיו (הוא, מכי' יח ב).  וכאשר נשמע אליו (אל היצר) במזון אשר לא יתכן לעמוד בלתו ייפה לנו המותרים שהם טפלה למזונות ויחבב לנו השמחה והתענוג (חו"ה, יחוד המעש' ה).  ואמר מה טוב המעשה תיפהו החכמה ומה טובה החכמה תיפהו המעשה (מבח' הפנינ' א).  — ואמר הפיטן: יִפָּה לו (האלהים לאדה"ר) בנין צלע לענין קולע לענין ברכו, כתר הכלה כבודה וכלולה זכה לכילה ברכו (פיוט לברכו, קונט' הפיוט' ד).  חסרו סלע ובנה עזר לו לנועם, יפתה ולו הביאה ודין עלי תרועם, ויאמר האדם זאת הפעם, זבדני אלהים (שם ס).  חלפו כצל ימי עלומותי, וקלו מנשרים שנותי, זמן הבלי, ימי סכלי, יִפָּה ללבי שקריו, וכוס פעלי, ביד אלי, השקה אותו שמריו  (רמב"ע, זמן הבלי).  — ובהשאלה, *יִפָּה כחו של פלוני, נתן לו כח מוסרי וזכות לדבר מהדברים: ולמה אמרו מחזיר לו מעות ליפות כחו של מוכר (ב"ב ז ב).  מה אם מוקשה בין המוקשיות שיפיתה כוחו להציל בשמונה נחבש בשמונה מוקשה בין הבצלים שהורעת כוחו להציל בשתים עשרה לא כל שכן שלא יחבש אלא בשמונה (ירוש' כלא' ג כח ד).  מה אם היחיד שהורעת כחו בטומאה ידועה ייפיתה כוחו בספק קבר התהום ציבור שייפיתה כוחו בטומאה ידועה אינו דין שייפיתה כוחו בספק קבר התהום (שם פסח' ז לד ד).  מת ונפלה לפני היבם אפי' חרש אוכלת בזה ייפה כח היבם מכח הבעל שהיבם חרש מאכיל והבעל חרש אינו מאכיל (שם יבמ' יד יד ג).  אם אתה רואה קמה קצורה את מייפה כוחה של אשה שדה שלא נזרעהּ את מייפה כוחו של איש (שם כתוב' ח לב.).  לפי שהירעתה כחה של אשה שלא תהא כתובתה אלא על ניכסי בעלה הראשון ייפיתה כוחה בדבר הזה שאם קדם היורש ותפש מוציאין מידו (שם לב:).  מה אם הבת שהורעתה כוחה בניכסי האב ייפיתה כוחה בניכסי האם בן שייפיתה כוחו בניכסי האב אינו דין שנייפה כוחו בניכסי האם (שם ב"ב ח טז.).  שני שטרות היוצאין בזה אחר זה וכו' ראשון במכר ושני במתנה ליפות כחו (כתוב' מד.).  במתנה בקש ליתנו לו ולמה כתב לו בלשון מכר כדי לייפות כחו (ב"ב נא.).  שכיב מרע שאמר כתבו ותנו מנה לפלוני ומת רואין אם כמיפה את כוחו כותבין ואם לאו אין כותבין (שם קלה:).  שכיב מרע שכתב כל נכסיו מתנה סתם ולא שייר כלום אם עמד חוזר ואפילו קנו מידו כדי ליפות את כחו (רמב"ם מתנה ח יד).  נתן כל נכסיו לראשון וקנו מידו כדי ליפות את כחו וחזר ונתן מקצתן לאחר וקנו מידו כדי ליפות את כחו השני קנה (שם ט יז).  ואם היה בה קנין לא קנה אלא אם כן היה מייפה כחו (סמ"ג, מ"ע פד).  שהרי גם הראשון לא קנה השדה באותו שטר והיאך נייפה כח השני לקנותו באותו שטר (טחו"מ סו, בשם הרא"ש).  וזה שתיקנו חכמים לכתוב מהיום ולאחר מיתה ליפות כחו של נותן מתנה שלא יזכה בה אלא לאחר מיתה (תשו' גאו', JQR, XX 104).

— התפ', התְיַפָּה, תִּתְיַפִּי, — עשה את עצמו יָפֶה, הראה את עצמו יָפֶה: ואתי שדוד מה תעשי כי תלבשי שני כי תעדי עדי זהב כי תקרעי בפוך עיניך לשוא תִּתְיַפִּי מאסו בך עגבים נפשך יבקשו (ירמ' ד ל).  — ובתו"מ: א"ל מה שמה חנה תתיפי חנה ונתייפתה3כך בכ"י, ובנוסח' נתייפת. (תענ' כג:).  — ונוכ' נִתְיַפִּיתָ: נתייפיתה בעליונים שנאמר הן אראלים צעקו חוצה נתייפיתה בתחתונים נשיא אלהים אתה בתוכנו (מד"ר בראש' נט).  — °ומקו': שהיא מיוחדת לשרתו ולעמוד לפניו והיא משתדלת להתיפות לפניו ולהפיק רצונו בכל כחה (מלמד התלמיד', מטות).  — ואמר הפיטן: חתני נתייפה בתוך כיפה וחופה עשויה כמין כילה (מחז' ויטרי תצו).  — וגם °תִּתְיַף: יפו בך ימים כמו כלה אשר תתיף בחח, אך מתגך תשים עלי אפם וימשכו בחח (רמב"ע, תרשיש א מה).  לענה צוף חכה וראש פתן שפתה, ואם תתיף ותעד נזמה וחליתה, שפתיה חמאות, חמת תנין מקיאות (הוא, מוס' יוה"כ, החרשים שמעו).  אתיף ואתפאר באהבתו כמו כלה אשר תגאה ותתיף בעדי (ר"י חריזי, הענק ב מה).

— פֻע', *יֻפָּה, מְיֻפָּה, — שיפּוּ אותו, בפרט בהשאלה, כחו מיופה: חתימה בשנים כחה מיופה וכתיבה בשנים אין כחה מיופה (ירוש' גיט' ב מד.).   — ובמשמ' העקרית, בנין מְיֻפֶּה: שהיה (שלמה) זריז בבנין ביהמ"ק הה"ד ויבנהו שבע שנים וכתוב אומר ואת ביתו בנה שלמה שלש עשרה שנה נמצא מיופה ומרובה בנין בית שלמה מבנין בית המקדש אלא כך אמרו בבנין ביתו נתעצל בבנין ביה"מ היה זריז ולא נתעצל (מד"ר שה"ש א).  — ואשה מְיֻפָּה: נשא אדם אשה טובה ומיופה הוא שמח בה נשתנה יפיה אז מבקש לישא אחרת עליה (תד"א ט).

— הִפע', °הֵיפָה, — כמו יִפָּה: קלים הטו אחריו אזון מוצא פיהו, ועד מצוי נפש מעשיו היפיהו, רוח שפתיו הפצה מפיהו, צדיק הוא ה' כי מריתי פיהו (ר"א קליר, קינ' לת"ב, איכה אלי).

פֶּה I

פֶּה I 1[כך בכנענ' לפי, באֻגרית פ, בערב' פוּ, פִי, פָא فو في فا וכן, באשור', בכוש' אִפָ; ובצורה מרחבת בארמ' פֻּס, פּוּס, בערב' פְמ פַמ فم, (בערב' המדברת היום תֻ'ם, תֻּס), מ"ר אַפוְאַה افوه.], ש"ז, סמ' פִּי, פִּיךָ, פִּיךְ, פִּיו, פִּיהוּ, פִּיהָ, פִּינוּ, פִּיכֶם, פִּיהֶם, פִּימוֹ, מ"ר פִּיּוֹת, פֵיוֹת2[הרבוי פיות אינו בא כמקרא אלא בקשר עם חרב. ובמקומו גם פִּיפִיּוֹת, וכן מורג חרוץ חדש בעל פיפיות עי' ערך פִּיפִיָּה, ויש חושבים פִּים (עי' שם). במ"ר מקראי של פֶּה. פִּימוֹ (דברו בגאות, תהל' יו י) אינו מ"ר אלא במקום בְּפִימוֹ.], — פי האדם ושאר בע"ח3[מערך זה של פֶּה, פִּי האדם והבהמה הוצא פֶּה במשמ' צד, שהוא כנראה מלה אחרת עי' הערך ב. פֶּה וממנה גם הצרוף פִּי שְׁנַיִם. עי' שם בהערה וכן בהערה בערך זה למלות כְּפִי, לְפִי, על-פִּי.], Mund, Maul; boucbe; mouth — פּי האדם: מי שם פֶּה לאדם או מי ישום אלם או חרש או פקח או עור שמות ד י. והשארת בישראל שבעת אלפים כל הברכים אשר לא כרעו לבעל וכל הַפֶּה אשר לא נשק לו מ"א יט יח. על כן על בחוריו לא ישמח אדני וכו' כי כלו חנף ומרע וכל פּה דבר נבלה ישע' ט יו. — ובסמ' פּי: כל מבצריך תאנים עם בכורים אם יגועו ונפלו על פִּי אוכל נחו' ג יב. פִּי צדיק יהגה חכמה ולשונו תדבר משפט תהל' לז ל. כי יסכר פִּי דוברי שקר שם סג יב. דברי פִּי חכם חן ושפתות כסיל תבלענו קהל' י יב. — ובכנ': והנה עינכם ראות ועיני אחי בנימין כי פִי המדבר אליכם בראש' מה יב. ודברת אליו ושמת את הדברים בְּפִיו ואנכי אחיה עם פִּיךָ ועם פִּיהוּ והוריתי אתכם את אשר תעשון שמו' ד טו. מוצא שפתיך תשמר ועשית כאשר דברת ליי' אלהיך נדבה אשר דברת בְּפִיךָ דבר' כג כח. ויהי מספר המלקקים בידם אל פִּיהֶם שלש מאות איש שופט' ז ו. ויבא העם אל היער והנה הלך דבש ואין משיג ידו אל פִּיו וכו' ויונתן לא שמע וכו' וישב ידו אל פִּיו ש"א יד כו-כז. עלה עשן באפו ואש מִפִּיו תאכל ש"ב כב ט. ויעל וישכב על הילד וישם פִּיו על פִּיו ועיניו על עיניו וכפיו על כפיו ויגהר עליו מ"ב ד לט. ויגע על פִּי ויאמר הנה נגע זה על שפתיך וסר עונך וחטאתך תכפר ישע' ו ז. וישם פִּי כחרב חדה בצל ידו החביאני שם מט ב. ואפתח את פִּי ויאכלני את את המגלה הזאת ויאמר אלי וכו' ואכלה ותהי בְּפִי כדבש למתוק יחזק' ג ב-ג. הנה נפשי לא מטמאה ונבלה וטרפה במקור נדפס 'וטרמה' לא אכלתי מנעורי ועד עתה ולא בא בְּפִי בשר פגול שם ד יד. הקיצו שכורים ובכו והילילו כל שתי יין על עסיס כי נכרת מִפִּיכֶם יואל א ה. חלבמו סגרו פִּימוֹ דברו בגאות תהל' יז י. פִּי ידבר חכמות והגות לבי תכונות שם מט ד. אלהים הרס שנימו בְּפִימוֹ שם נח ז. חטאת פִּימוֹ דבר שפתימו וילכדו בגאונם שם נט יג. אפתחה במשל פִּי אביעה חדות מני קדם שם עח ב. מה נמלצו לחכי אמרתך מדבש לְפִי שם קיט קג. נפש עמל עמלה לו כי אכף עליו פִּיהוּ משלי יו כו. טמן עצל ידו בצלחת גם אל פִּיהוּ לא ישיבנה שם יט כד . לעבדי קראתי ולא יענה במו פִי אתחנן לו איוב יט יו. לחם חמדות לא אכלתי ובשר ויין לא בא אל-פִּי וסוך לא סכתי דני' י ג. — ואמר בן סירא: לא נאתה תהלה בפי רשע  כי לא מאל נחלקה לו בפה חכם תאמר תהלה ומשל בה ילמדנה ב"ס גני' יה ט-י. טובה שפוכה על פה סתום תנופה מצגת לפני גלול שם ל יח. — ובתו"מ: קונם שאיני עושה על פי4[רש"י בגמרא: שאיני עושה לפיך רש"י, נדר' פה.; רמב"ם בפרושו: פי' שאיני עושה לאבא שכל מה שאעשה לא יאכל ממנו אבא מאומה. ורע"ב: הקדש יהא כל מה שאני עושה מלבוא על פי אבא וכו' ולא כדעת אלברכט .Neuhebr. Gramm עמ' 25 הרואה כאן על-פי כמלת יחס מרכבת במשמ' בשביל. והשוה מיכה ג ו: ואשר לא יתן על פיהם.] אבא ועל פי אביך ועל פי אחי ועל פי אחיך אינו יכול להפר שאיני עושה על פיך אינו צריך להפר נדר' יא ד. אמר הריני נזיר ושמע חבירו ואמר פי כפיו ושערי בשערו וכו' נזיר ד א. אפילו ראו אותו נותן פיו על פיה שלה ירוש' כתוב' ז ז. כליות יועצות לב מבין לשון מחתך פה גומר ברכ' סא.. שפשתן מסריח את הפה כתוב' סא:. אין קנוח הפה אלא בפת ר' זירא חול' קה.. ויטו אחרי הבצע ר"מ אומר חלקם שאלו בפיהם שם קלג.. ברח (ר"א בן הורקנוס) והלך אצל רבן יוחנן בן זכאי והיה אוכל קוזזות אדמה עד שעשה פיו ריח רע וכו' מד"ר בראש' מב. — ובסהמ"א: שתה כל משקה ולא שתה מים ביום ידאג מפני ריח הפה ובלילה ידאג מפני ריח הפה ומפני אסכרה סרע"ג הוספ' ותקונ', 7. מי שפיו רפוי ורירו יורד מפיו רמב"ם, ביאת המקדש ח ח. ואנחנו בעונותינו מאז גלינו מארצנו אבדה חכמת חכמינו ובינת נבונינו הסתתרה כאשר וכו' ועל היותינו מכבדי השם בפה ובשפתים מאין לב ומבלי חכמה ר' יעקב בר' אנטולי, מלמד התלמידים, הקדמה ה. — ואמר הפיטן: צרים אשר חומות ערערו ועד היסוד ערו ערו פימו דברו בגאות יפערו ר"א הקליר, אצילי, יוצ' שבת זכור. ציר חנן להניא חוברי פסיליהם צוחת פימו לדום כאבני אליליהם אתה הארת, מחז' איטל' א, קכ:. רוגשים (ומרעישים) כמקול מחצצים וקדוש וברוך בפימו מרצים מוסף לצום כפור שם ב, קכו.. טרודים אנו מפה ומפה ולדבר על לבבנו אין פה ר"י אבן אביתור, את מי זנחת, שער השיר 14. טופלי שקר נסכר פימו מפה ומפה חרב תבואמו הקראי סלמון בן ירוחם, מלחמות ה', דודזון 53. — ומ"ר פִּיוֹת, פֵּיוֹת: בנוי לתלפיות תל שכל הפיות מתפללין עליו בברכה בקרית שמע ובתפילה ר' אבון, ירוש' ברכ' ד ה. הלא אני בראתי כל הפיות שבעולם וכו' מד"ר שמות ג. הפיות שאומרים שתי רשויות הן יכרתו ויגועו שם דבר' ב. מה לתלפיות ספר שאמרו לו פיות הרבה עשרת בני אדם אמרו ספר תהלים וכו' שם שה"ש, כמגדל דוד. — ואמר הפיטן: ואלו כל הימים דיו ואגמים קילמוסים וכו' וכל שערות האדם פיות ולשונות מקלסים אינן מספיקין לחקור פלאות ונסים חסדי, יוצ' ז' פסח. פחדו יחיל שוטמים פיותם  היות אטומים ר"א הקליר, יום מימים, מוסף יוה"כ. אספר תושיות מתוקות לפניות ואציב תלפיות לישר העוברים רשב"ג, אמון יום זה, אזהר'. ומראש הומיות תרננה פיות וממעונות אריות ומהררי נמרים הוא, בצל שדי, שם. — ואמר המשורר: תמהרנה להיות משחקות כל פיות תרננה ציות ומדבר ויערים תלמידי מנחם, לגבור בתעודה, שער השיר 5. אל אשר נשא ונעלם וחסדיו יודון פיות שובבה בנים לגבולם ראב"ע, בעלי ריבי, כהנא 56. — ומ"ז °פִּיּוֹתַיִּם, ואמר הפיטן: זכר ערך פיותים חיות כסדר במקהלותים טעם חן צק בשפתותים ר' משולם, אטיף, שירמן ל. — ועל אלילים אלמים בדמיון לאדם: פֶּה להם ולא ידברו עינים להם ולא יראו (תהל' קיה ה; שם קלה יו). אזנים להם ולא יאזינו אף אין יש רוח בְּפִיהֶם שם קלה יז. — ועל הלויתן: מִפִּיו לפידים יהלכו כידודי אש יתמלטו וכו' נפשו גחלים תלהט ולהב מִפִּיו יצא איוב מא יא-יג. — ובהשאלה לאלהים, פִּי יי': ויאמר ברוך יי' אלהי ישראל אשר דבר בְּפִיו את דוד אבי מ"א ח יה. ואם תמאנו ומריתם חרב תאכלו כי פִּי יי' דבר ישע' א כ. וקרא לך שם חדש אשר פִּי יי' יקבנו שם סב ב. מי האיש החכם ויבן את זאת ואשר דבר פִּי יי' אליו ויגדה ירמ' ט יא. אל תשמעו על דברי הנבאים הנבאים לכם מהבלים המה אתכם חזון לבם ידברו לא מִפִּי יי' שם כג יו. בן אדם צפה נתתיך לבית ישראל ושמעת מִפִּי דבר והזהרת אותם ממני יחזק' ג יז. טוב לי תורת פִּיךָ מאלפי זהב וכסף תהל' קיט עב. מִפִּי עליון לא תצא הרעות והטוב איכ' ג לח. — ובתו"מ: אם היה גר ובא ללמוד תורה וכו' שנאמרה מפי הגבורה ב"מ נח:. אנכי ולא יהיה לך מפי הגבורה שמענום מכות כד.. אשרי ילוד אשה שכך שומע מפי בוראו ר' הושעיא, מד"ר ויקרא לה. — וּפִי בהמה וחיה: ויפתח יי' את פִּי האתון ותאמר לבלעם וכו' במד' כב כח. ובא הארי ואת הדוב ונשא שה מהעדר ויצאתי אחריו והכתיו והצלתי מִפִּיו ש"א יז לד-לה. כאשר יציל הרעה מִפִּי הארי שתי כרעים או בדל אזן וכו' עמוס ג יב. הושיעני מִפִּי אריה ומקרני רמים עניתני תהל' כב כב. — ובתו"מ: המוציא תבן כמלא פי פרה עצה כמלא פי גמל עמיר כמלא פי טלה עשבים כמלא פי גדי וכו' שבת ז ד. פי חזיר כצואה עוברת דמי ר' פפא, ברכ' כה.. נוטלין מלפני בהמה שפיה יפה ונותנין לפני בהמה שפיה רע שבת קמ:. — הכניס החתול פיו בחור להוציאו (את העכבר) מתוכו ונשכו העכבר בראש' רבתי, אלבק 59. — °ובשם חיה: קמוט הפה (רונצל-מויל) לחיו העליון מתואר בקמוט (פאלט) כעין חצי מחוגה באמעריקא ר"י שינהאק, תולדות הארץ א נג ב. — ומקור של עוף: ותבא אליו היונה לעת ערב והנה עלה זית טרף בְּפִיהָ בראש' ח יא. ותמצא כקן ידי לחיל העמים וכו' ולא היה נדד כנף ופצה פֶה ומצפצף ישע' י יד. — ושל דבורים: מתוך שפיהן חד חוזרות ואוכלות את דובשנן בשם ר' יוסי בר חנינא, ב"ב פ.. — ובהשאלה לדברים מפשטים, פִּי הָעַוְלָה, העולה קפצה את פִּיהָ: יראו ישרים וישמחו וכל עולה קפצה פִּיהָ תהל' קז מב. — פּי הצרה: ואף הסיתך מִפִּי צר5[לפרוש הפסוק עי' טורטשינר, ספר איוב.] רחב לא מוצק תחתיה ונחת שלחנך מלא דשן איוב לו יו.— ב) ובמשמ' פֶּתַח בגוף דומם, Öffnung; ouverture; opening, — בדברים שיש להם פתח, פִּי האמתחת: ויפתח האחד את שקו לתת מספוא לחמורו במלון וירא את כספו והנה הוא בְּפִי אמתחתו ברא' מב כז. — פִּי הבאר: ויגש יעקב ויגל את האבן מעל פּי הבאר וישק את צאן לבן אחי אמו שם כט י. אל תשטפני שבלת מים ואל תבלעני מצולה ואל תאטר עלי באר פִּיהָ תהל' סט יו. — ובתו"מ: עשרה דברים נבראו בערב שבת בין השמשות ואלו הן פי הארץ ופי הבאר וכו' אבו' ה ו. — פִּי הכיור, פִּי הכתרת, ועוד כלים שונים: וּפִיהוּ (של הכיור) מבית לכתרת ומעלה באמה וּפִיהָ עגל מעשה כן אמה וחצי האמה וגם על פִּיהָ מקלעות ומסגרתיהם מרבעות לא עגלות מ"א ז לח. — ובתו"מ: לא יקוב אדם שפופרת של ביצה וימלאנה שמן ויתננה על פי ההנר בשביל שתהא מנטפת שבת ב ד. נייר מחוק כדי לכרוך על פי צלוחית קטנה של פלייטון שם ח ב. המוציא ברגלו בפיו ובמרפקו באזנו ובשערו ובפונדתו ופיִה למטה וכו' פטור שם י ג. שברי עריכה לכסות בהן את פי החבית ושל זכוכית לכסות בהן את פי הפך שם יז ה. ואינו ממלא את החביות עד פיהם כדי שיהא ריחו נודף, אינו מביא לא מפיה מפני הקמחין וכו' מנח' ח ז. נר שנטל פיו טהור כלים ג ב. סבכה שהתחיל בה מפיה טהורה עד שיגמור את קרקורתה שם כח י. כוורת שהיא בתוך הפתח ופיה לחוץ וכו' הכל טמא אהל' ט א. צלוחית שפיה שוקע אינה טהורה עד שינקֹבנה מצדה מקוא' י א. אם יש בפי חלון ארבעה טפחים על ארבעה טפחים אסור תוספת' עירוב' י א. לא ישלח אדם לחבירו חבית של מים ויתן על פיה שמן מפני הסכנה שם ב"ב ו טו. מביא משפך שאין בפיו כביצה וממלא אותו ביצים ונותנו על פי חבית וכו' ירוש' תרומ' ב א. וטח את פיה (של קדרה) בבצק ולא בשביל שיחמו אלא בשביל שיהיו משומרים שבת כא:. אשה חמת מלא צואה ופיה מלא דם והכל רצין אחריה שם קנב.. רביעה וכו' שניה כדי לגוף בה פי חבית ר' אבהו, תענ' ו:. שמא יטביל מחטין וצינוריות בכלי שאין בפיו כשפופרת הנוד חגי' כב.. דילמא פי קנה חוץ לקדרה הוה רב אשי ואיתימא ר' שמואל מזרוקיניא, חול' קיח.. בשפופרת של אבר ופיה רצוף לתוכה נדה סו.. בנוהג שבעולם אם נוטל אדם ארנקי של מעות ונותן הפה למטה אין המעות מתפזרות מד"ר ויקר' יד. — ובסהמ"א: חבית של ישראל מגופפת ומזופפת יפה ופיה מדובק במקור נדפס 'מדוקה' במסמרות ר' משולם, תשו', מעשה הגא' פח. — ומ"ר פִּיוֹת: המפוזר מב' צדיו (של השופר) לב' הפיות לא חשוב אבל נסדק מעוטו אינו בדין זה ריטב"א על מס' ר"ה לדף כז.. — ואמר המשורר: הנה העב הניק הגן ותלמיו באבק דק שחק עד כי שחקו פיות צציו העת בכו עיני שחק רמב"ע, תרשיש, 40. — פִי הנֵבל: הפרטים על פִּי הנבל6[כלי המיתרים שהשתמשו בהם הקדמונים היו נבדלים בזה, שלאחדים היה גם בית תהודה מלמטה (כדגמת הכנור שלנו היום), שלא היה לאחרים; ראה בתמונות אצל Wiedemann, Das Alte Ägypten עמ' 382. על שם כלי תהודה זה הדומה לנאד ונבל, נקרא כנור-נבל ובקצור נבל. על פִּיו של נבל זה, הפתוח למעלה, נמתחו מיתרי הכנור. ואין מקים לבאר כאן, כדעת אחרים, על פּי הנבל כמו על קול הנבל.] כדויד חשבו להם כלי שיר עמוס ו ה. — פִּי המעיל, וכדו': וּפִי המעיל בתוכו כפי תחרא שפה לפִיו סביב לא יקרע שמות לט כג כשמן הטוב על הראש ירד על הזקן זקן אהרן שירד על פִּי מדותיו תהל' קלג ב. — ובתו"מ: ואיזו היא גמר מלאכתו (של חלוק) משיפתח את פיו תוספת' כלים ב"ב ה א. — פִּי המערה, פִּי פחת, פִּי  שאול: ויאמר יהושע גלו אבנים גדלות אל פִּי המערה יהו' י יח. לכן הרחיבה שאול נפשה ופערה פִּיהָ לבלי חק וירד הדרה והמונה ושאונה ועלו בה ישע' ה יד. עזבו ערים ושכנו בסלע ישבו מואב והיו כיונה תקנן בעברי פִי פחת ירמ' מח כח. כמו פלח ובקע בארץ נפזרו עצמינו לְפִי שאול  תהל' קמא ז. — ובתו"מ: העושה חצר על פי המערה עושה שש על שש תוספת' ב"ב ו כג. — *פִּי תנור וכדו': מעשה שירדו זקנים מירושלים לעריהם וגזרו תענית על שנראה כמלא פי תנור שדפון תענ' ג ה. טיט כדי לעשות פי כור של צורפי זהב תוספת' שבת ח ו. — ובסהמ"א: שהתנורים שלהם היו קטנים ומטלטלין ופיהם למעלה רש"י, פסח' לא:. — ובהשאלה, פתח שנפתח פתאם בדברים שאין להם פה, פִּי הארץ, פִּי האדמה: ועתה ארור  אתה מן האדמה אשר פצתה את פִּיהָ לקחת את דמי אחיך מידך בראש' ד יא. ואם בריאה יברא יי' ופצתה האדמה את פִּיהָ ובלעה אתם ואת כל אשר להם וכו' ותבקע האדמה אשר תחתיהם את פִּיהָ ותפתח הארץ פִּיהָ ותבלע אתם ואת בתיהם וכו' במד' יו ל-לב. — °ופי הר געש: הדברים הנשלכים ממנו (מהר הגעש) ומשאר פיות הדשים זולתו יסבבו שוממות נוראות יאוועל, למודי הטבע, סז.. ההר הנקרא מאקאלובא בגובה ק"ן רגל בפיות גדולים ורטובים מריקים ג"כ אש פלדות שם סז:. — וּפִי קרת, שער העיר: ליד שערים לְפִי קרת מבוא פתחים תרנה משלי ח ג. — °ופִי הַגַּיְא: וחסמת היא את העברים, מתקצרת והולכת לצד הדרך שפיה חסום במקום העוברים שלא תתמה הואיל והיא גיא איך עוברים בה בני אדם שנקראת גיא העוברים, לכך נאמר זה אבל לצד הים היא פתוחה ורחבה בפיה ר"א מבלגנצי, פי' יחזקאל לט יא. — ובצמחים, *פִּי תאנה: פי7[רש"י: כשתולשין אותה נעשה לה פה קצר במקום עוקצה. תאנה אין בו משום גילוי שמואל, ע"ז ל:. — וביחס לאברי הגוף, פִּי תחרא8[עי' טורטשינר, תרביץ ה, 18.]: והיה פי ראשו בתוכו שפה יהיה לפיו סביב מעשה ארג כְפִי תחרא יהיה לו לא יקרע שמות כח לב. — ובתו"מ, פִּי הכרס, פִּי האמה, פִּי בטבעת וכדו': אלו הן הוסתות מפהקת ומעטשת וחוששת בפי כריסה ושפולי מעיה וכו' נדה ט ח. שלש (עצירות) באיש שכבת זרע וקטנים ופי טבעת רבינא, ב"ק צב.. דהוא עצמו אינו מטמא אלא בחתימת פי האמה רב הונא, נדה כב.. — ובסהמ"א: והושמו בה (במדה) שתי פיות פי' ס' יצירה, לאבוסהל, סו. עוד הבצים בזכר ובנקבה והם בזכר נגלים עם האבר ובנקבה נעלמים עם פה הרחם תחת העור שם עו. אותם שפי האם שלהם קשה צריך שיהיה פי האם נסתם פרקי אבוקרט ה נד. מכניס האצבע הנקרא אמה באדם ובבתולות דרך הטבעת וכו' עד שירד החצץ לקרוב פי המקוה והשתדל שתדחה החצץ קאנון ג יט א ו. תכנים האצבע בשסע ותסיר ההיזק מפי המקוה9[מקור במשמ' שלפוחית השתן, יעי' ערך א. מִקְוֶה.] וצוארה שם שם. עוצר רחם והוא נעתק אצל הערלים פי רחם והוא נאמר על פי האבר הקולט הזרע ועוצר אותו לקבל צורת הולד ר"י אנטולי, מלמד התלמידים, בראש' ו:. ויתילדו בהם הטחורים והוא פתוחות פיות העורקים אשר בפי הטבעת עד שיגרה מהם דם ר"מ אלדבי, ש"א ד ג. והנה יש להקיבה שני פיות א' בצדה השמאלי הנק' פה הקיבה השמאלי וכו' ברוך משקלאוו, עמה"ש, תפארת אדם טו. — *וכנוי  לערות האשה, פה שלמטן, דגמת הַפֶּה שלמעלן: רב ושמואל חד אמר להתיר פה שלמעלן וחד אמר להתיר פה שלמטן ר' חנינא ור' יהושע בן לוי חד אמר להתיר פה אלמים וחד אמר להתיר פה עקרות מד"ר שה"ש, גן נעול. — *וּפִי המֻרסה והמכה: המפיס מורסה בשבת אם לעשות לה פה חייב עדי' ב ה. הגליד פי המכה בידוע לפני שחיטה שלשה ימים לא הגליד פי המכה המוציא מחברו עליו הראייה תוספת' חול' ג יא.קינוח פי מכה קאמרינן ר' פפא, חול' טז:. — ג) ובהשאלה בדברים דוממים שאין להם פתח, פִּי החרב במשמ' להב שבו היא הורגת כדגמת האדם או החי באכלו, הרג לפי חרב10[כאלו לתוך הַפֶּה של החרב האוכלת.], וכדו': ואת חמור ואת שכם בנו הרגו לפי חרב בראש' לד כו. ויחלש יהושע את עמלק ואת עמו לְפִי חרב שמות יז יג. ויכהו ישראל לְפִי חרב במד' כא כד. החרם אתה ואת כל אשר בה ואת בהמתה לְפִי חרב דבר' יג יו. ויהי ככלות ישראל להרג את כל ישבי העי בשדה במדבר אשר רדפום בו ויפלו כלם לְפִי חרב עד תמם יהו' ח כד. —  ובתו"מ: אין ממיתין אותו לא בחיצין ולא ברמחין ולא בראשו של חרב אלא לפיה תוספת' סנה' יד ו. — °וּפִי הסכין חֻדה: מוליכה ומביאה (את הסכין) על בשר אצבעו ומוליכה ומביאה על צפורנו משלש רוחותיה שהן פיה ושני צדדיו רמב"ם, שחיטה א כג. שלא תהיה (המאכלת) נטויה על פיה כמו המגל ר"א הקראי, ג"ע, שחיטה יג. — ומ"ר פִּיוֹת, פֵיוֹת: ויעש לו אהוד חרב ולה שני פֵיוֹת גמד ארכה שופט' ג יו. ואחריתה מרה כלענה, חדה כחרב פִּיוֹת משלי ה ד. — ובמליצה: חרב תבואתך בשתי פיות רמותיך מלאות כל גאיות הקראי סלמון בן ירוחם, מלחמות ה', דודזון, 65. — °ובהשאלה בקצור, פִּיוֹת במשמ' חרבות: לתלפיות יש אומרים לתלות פיות שהם חרבות ראב"א, שה"ש ד ד. — פִּיּוֹת חריצי המורג, החֻדים שלו: כשהוא חדש עד שלא הוחלקו פיות חריציו הוא חותך הרבה אבל משנתישן הוחלקו פיות חריציו רש"י, ישע' מא יה. — °פִּיּוֹת בראש המגדל, Schiess-scharten; meurtrieres; loopholes, embrasures: גזורים פיות פיות כמו שעושים היום בבניני המגדלים רד"ק, סה"ש, תלל. — ומ"ר פִּיִּים: פצירה שיש לה פיים רבים שם, פה. ועי' פִּים. — *פִּי תקרה11[רש"י: פי תקרה עוביין של גסרים כחודן וכן עובי ראשיהן הכלה לצד סוכה.]. פי תקרה יורד וסותם עירוב' צד:; סוכ' יח:.— ד) פִּי יאור: ערות על יאור על פִּי יאור12[לדעת המחבר פי יאור במקום זה הוא papyrus, עי' הערה לערך נְיָר. וי"מ כאן: שפת היאור.] וכל מזרע יאור יבש יבש נדף ואיננו ישע' יט ז.— ה) פֶּה במשמ' במשמ' דבור היוצא מן הפה: תחלת דברי פיהו סכלות ואחרית פִּיהוּ הוללות רעה קהל' י יג. — שאל את פִּיו, שאל לדבורו, לצווּיו: ויקחו האנשים מצידם ואת פִּי יי' לא שאלו יהוש' ט יד. — שמר את פִּיו, שמר לעשות מה שיצא מִפִּיו של פלוני: אני פִּי מלך שמר ועל דברת שבועת אלהים קהל' ח ב. — מרה את פִּיו, המרה את פִּיו, לא עשה כמצותו, עשה בנגוד לדבורו של פלוני: ולא אביתם לעלות ותַּמְרוּ את פִּי יי' אלהיכם דבר' א כו. אם תיראו את יי' ועבדתם אתו ושמעתם בקולו ולא תַמרו את פִּי יי' וכו' ואם לא תשמעו בקול יי' ומריתם את פִּי יי' ש"א יב יד-יה. יען כי מרית פִּי יי' ולא שמרת את המצוה אשר צוך יי' אלהיך מ"א יג כא. צדיק הוא יי' כי פִיהו מריתי איכ' א יח. — עבר את פּיו, כמו מרה את פּיו: ויאמר משה למה זה אתם עברים את פּי יי' במד' יד מא. לא אוכל לעבור את פּי יי' אלהי במד' כב יח. ויאמר שאול אל שמואל חטאתי כי עברתי את פּי יי' ואת דבריך ש"א יה כד. — כְּפִי במשמ' כדברֵי: ואלה וכו' באו על דויד חברונה להסב מלכות שאול אליו כְּפִי יי' דהי"א יב כד. — אל-פִּי כמו כְּפִי: ולכלב בן יפנה נתן חלק בתוך בני יהודה אל-פִּי יי' ליהושע יהוש' יה יג. ויתן להם אל-פִּי יי' נחלה בתוך אחי אביהן שם יז ד. ויתנו בני ישראל ללוים מנחלתם אל-פִּי יי' שם כא ג. — על-פִּי במשמ' כדברֵי כמו בְּפִי13[ועי' גם להלן בערך זה, שמושי לשון עַל-פִּי.]: אתה תהיה על ביתי ועל-פִּיךָ ישק כל עמי בראש' מא מ. ויתן להם יוסף עגלות על-פִּי פרעה שם מה כא. ויסעו כל עדת בני ישראל וכו' על-פִּי יי' שמות יז א. אלה פקודי המשכן העדת אשר פקד על-פִּי משה שם לח כא. על-פִּי יי' יחנו ועל-פִּי יי' יסעו במד' ט כג. על-פִּי שנים עדים או שלשה עדים יומת המת לא יומת על-פִּי עד אחד דבר' יז ו. ונגשו הכהנים בני לוי וכו' ועל -פִּיהֶם יהיה כל ריב וכל נגע שם כא ה. כי על-פִּי אבשלום היתה שומה מיום ענותו את תמר אחתו ש"ב יג לב. אך העריך (יהויקים) את הארץ לתת את הכסף על-פִּי פרעה מ"ב כג לה. — ובתו"מ: נשאת על פי בית דין תצא ופטורה מן הקרבן שלא על פי בית דין תצא ופטורה מן הקרבן שלא על פי בית דין תצא וחייבת בקרבן יבמ' י ב. הורו בית דין וידע אחד מהן שטעו וכו' והלך ועשה על פיהן וכו' הרי זה חייב הורי' א א. אף בחול שואלו ואוכל על פיו תוספת' דמאי ה ב. האשה שהלך בעלה למדינת הים ובאו ואמרו לה מת בעליך והלכה ונישאת על פי עצמה וכו' הרי זו יוצאת מכולם שם יבמ' יא ה. מעשה שהיינו בעין כושין ואכלנו לוף על פי ר' טרפון במוצאי החג של מוצאי שביעית ר' יודה, ירוש' שביע' ה ה. אמר להם ראיתי אחד מכם שנזר ואיני יודע אי זה מכם שניהן נוהגים נזירות על פיו בשאינן מכחישין אותו שם נזי' ח א. א"ל מה שנתתה על פי בית דין נתתה ומה שאתה נותן על פי בית דין אתה נותן ר' חייה, שם ב"ק ו ז. הודה על פי עצמו משלם קרן וחומש ואשם ב"ק סג:. מעשה בביתוס בן זונין שעשה שדהו מכר על פי ר"א בן עזריה ר' יהודה, ב"מ סג.. — *וְעַל פי במשמ' נגד הדבור14[כמו עַל בבטויים כגון: על דעתך כי לא ארשע איוב י ז. ר' ערך ב. עַל.], נגד הענין, בתוך הבטוי אף על פי, עי' א. אַף. — פּה אחד. הכל בדעה אחת, einstimmig; unanimement, d'une commune voix; unanimously, with one accord: ויתקבצו יחדו להלחם עם יהושע ועם ישראל פה אחד יהוש' ט ב. הנה נא דברי הנביאים פּה אחד טוב אל המלך מ"א כב יג דהי"ב יח יב. —  ובתו"מ *בּפֶה, על-פֶּה, בעַל-פֶּה, במשמ' בדבור. שלא מתוך הכתב: נאמרו דברים בפה ונאמרו דברים בכתב ואין אנו יודעים איזה מהן חביב ר' חגיי בשם רב שמואל בר נחמן, ירוש' פאה ב ו. תורה רוב בכתב ומיעוט על פה ר' אלעזר, גיט ס:. דברים שבכתב אי אתה רשאי לאומרן על פה דברים שבעל פה אי אתה רשאי לאומרן בכתב ר' יהודה בר נחמני, שם. — *תורה שֶבְּעַל-פֶּה, התורה שנמסרה בדבור, בהבדל מן תורה שבכתב, התורה הכתובה: אמר לו (נכרי לשמאי) כמה תורות יש לכם אמר לו שתים תורה שבכתב ותורה שבעל פה א"ל שבכתב אני מאמינך ושבעל פה איני מאמינך שבת לא.. — *ומצוה שבעל-פֶּה:  שקיים אברהם אפילו מצוה קלה שבעל פה מד"ר בראש סד. — *ומלוה עַל פֶּה, בנגוד למלוה בשטר: מלוה על פה גובה בין מן היורשין בין מן הלקוחות ר' יוחנן ור"ל. קידוש' יג:. — ובסהמ"א: לענין דבר אחד ראינו המלוה בכתב יד כמלוה על פה דאמי ולא כמלוה בשטר תשו' גאון, שרידים מהגני', מ"צ ווייס, 33. — ואמר המליץ: וכשמעי זאת התפלה בחרתיה מכל קנין ומגלה ולמדתי אותה על פה ומצאתי למכתי מרפא ר"י חריזי, תחכמ' יה' 158. כל המקרא על פה אם תהיה לך צפה עמנו' פרנשיס, מתק שפתים צ, 60.— ו) וּפֶה במשמ' האדם הדובר בשמו של פלוני: ודבר הוא לך אל העם והיה הוא יהיה לך לְפֶה15[תרג': הוא יהיה לך למתורגמן, רש"י: למליץ.] ואתה תהיה לו לאלהים שמות ד יו.

— בשמושי לשון, — א) עם אותיות כ' ול' ועם מלות יחס במשמ' מלת יחס מרככת, — א) כְּפִי, — במשמ' כמו16[הוראה זו ואף ההוראה הבאה (בהתאם לדבר) אינה מתבארת ע"פ משמע' השם פֶּה בכל הוראותיו. ראה טורטשינר, ספר איוב, אשר שם נקבעה כאן מלה אחרת משרש כפי (כפה, כפא), המקבילה לערב' כפיא كفيىٔ, שוה, כפא, כפאה كفٶا,كفأة , שויון, דמיון. לפי זה אין בְּפִיךָ בהוראת כמוך אלא כפיאך كفيأك שבערב'.] כְּפִי הדבר, שוה לדבר: ברב כח יתחפש לבושי כְּפִי כתנתי במקור נדפס 'כתנתיי' אזרני איוב ל יח. — ועם כנ': הן אני כְּפִיךָ לאל  מחמר קרצתי גם אני שם לג ו. — ובמשמ' בהתאם לדבר, בערך לדבר: וילקטו אתו (את המן) בבקר בבקר איש כְּפִי אכלו שמות יו כא. כְּפִי שניו ישיב את גאלתו ויקר' כה נב. כְּפִי נדרו אשר ידר כן יעשה על תורת נזרו במד' ו כא. מאת הרב תרבו ומאת המעט תמעיטו איש כְּפִי נחלתו אשר ינחלו יתן מעריו ללוים שם לה ח. — ואמר בן סירא: כי יש אוהב כפי עת ולא יעמוד ביום צרה ב"ס גני' ו ח. — וכמו מלת קשור, עם אֲשֶׁר: וגם אני נתתי אתכם נבזים ושפלים לכל העם כְּפִי  אשר אינכם שמרים את דרכי מלא' ב ט. — ובלא אֲשֶׁר, במשמ' במדה שִׁ, עד כדי שֶׁ: אלה הקרנות אשר זרו את יהודה כְּפִי איש לא נשא ראשו זכר' ב ד. — ובסהמ"א: תרתי בלבי כפי מזער השגת סרעף לצחצח לשון יהודית מנחם, פתיח' למחב', 1. ואני יהודה בן אליה קטון התלמידים בחסדי משכילי כפי מיעוט דעתי אומר וכו' יהודה הדסי, לקו"ק לפינסקר, 97. וכשמעו דברו החריש כפי רגע למלי ר"י חריזי, תחכמוני ג. 39. הסבות שבעבורם ברח הרב המורה מדעת אפלטון כפי התורה ר"י אברבנאל, מפעל' אלה' ב ה. — ואמר הפיטן: ונתת לו (לגוף) וכו' יפה לספר תהלתך וכו' כמוני היום אני עבדך בן אמתך המספר כפי קוצר לשוני מעט מזעיר מרוממותך רשב"ג, כתר מלכות. — . — ב) לְפִי, עי' ערך לְפִי. — ג) אל-פִּי, על-פִּי, עי' למעלה ערך זה משמ' ה) (פֶּה בהוראת דבור). — ד) על-פִּי כמו כְּפִי במשמ' בהתאם ל-17[שמוש זה של על-פי וכן לפי במשמ' בהתאם לְ-, שונה הוא בהחלט משמושו של אותו צרוף במשמ' על דבורו, על פקדתו של פלוני. ואולי אין לפי, על-פי נגזר מן א. פֶּה אלא מן ב. פֶּה, שהוראתו פֵּאָה צד, וכן באה מלת היחס העב' פי في (ת בפי?) במשמ' בְּ-,בתוךְ, ועי' ב. פֶּה, ובערב' לְפִי, לְפִיכָך.: ויאמרו שאול שאל האיש וכו' ונגד לו על-פִּי הדברים האלה בראש' מג ז. כי על-פִּי הדברים האלה כרתי אתך ברית ואת ישראל שמות לד כז. על-פִּי אשר תשיג יד הנדר יעריכנו הכהן ויקר' כז ח. ועשית על-פִּי הדבר אשר יגידו לך מן המקום ההוא אשר יבחר יי' דבר' יז י. — *עַל-פִּי הדבור, עי' דִּבּוּר. — °ובמשמ' בִּגְלַל מִפְּנֵי: ועל פי אותה איבה הכה דוד את מואב רש"י, דהי"א יט ב.

— ב) בהכפלת המלה פֶּה, דבר פֶּה אל-פֶּה, דבר פֶּה עם פֶּה וכדו', דבר בלא מליץ כמו פנים: פֶּה על-פֶּה וכדו', דבר בלא מליץ כמו פנים בפנים: פֶּה אל-פֶּה אדבר בו ומראה ולא בחידת ותמנת יי' יביט במד' יב ח. כי הנתן ינתן (צדקיהו) ביד מלך בבל ודבר פִּיו עם-פִּיו ועיניו את עינו תראינה ירמ' לב ד. ועיניך את מלך בבל תראינה ופִיהו את-פִּיךָ ידבר שם לד ג.

— ג) עם שמות עצם, — א) שהשם פֶּה בהם סומך, — אמרי פֶּה, הדבורים היוצאים מן הַפֶּה: האזינו השמים ואדברה ותשמע הארץ אמרי פִי דבר' לב א. יהיו לרצון אמרי פִי והגיון לבי לפניך יי' צורי וגאלי תהל' יט יה. כי שמרו אמרי פִיךָ שם קלח ד . — וכן באותה משמ' דְְּבַר פֶּה, דִּבְרֵי פֶּה: כי שמענה נשים דבר יי' ותקח אזנכם דבר פִּיו ירמ' ט יט. דברי פִיו און ומרמה חדל להשכיל להיטיב תהל' לו ד. מים עמקים דברי פִי איש משלי יח ד. — מוֹצָא פֶה, הדברים היוצאים מן הַפֶּה: כי על כל מוצא פִי יי' יחיה האדם דבר' ח ג. — מענה פֶה, מה שענה ואמר הַפֶּה: שמחה לאיש במענה פִיו ודבר בעתו מה טוב משלי יה כג. — מִשְׁפְּטֵי פֶה, המשפטים היוצאים מן הַפֶּה: בשפתי ספרתי כל משפטי פִיךָ תהל' קיט יג. — נִדְבוֹת פֶּה, מה שנותן הפה בנדבה, ובהשאלה לדברי שבח של הַפֶּה: נדבות פִּי רצה נא יי' שם שם קח. — נְשִׁיקוֹת פֶּה, הנשיקות שהאדם נושק בפיו: ישקני מנשיקות פִּיהוּ שה"ש א ב. — עֵדוּת פֶּה, העדות, התורה שצוה הפה: בחסדך חיני ואשמרה עדות פִּיךָ תהל' קיט פח. — עִקְּשׁוּת פֶּה, עקמימות שבפה: הסר ממך עקשות פֶּה ולזות שפתים הרחק ממך משלי ד כד. — פְּרִי פֶה, גמול מעשי הפה: מפרי פִי איש תשבע בטנו תבואת שפתיו ישבע משלי יח כ. — פֶּתַח הַפֶּה, פִּתְחֵי הַפֶּה, במשמ' השפתים או הדבור: משכבת חיקך שמר פתחי פִיךָ מיכ' ז ה. — פִּתְחוֹן פִֶּה, פתיחת פה, במשמ' הכֹּשׁר לדַבֵּר: ביום ההוא אצמיח קרן לבית ישראל ולך אתן פתחון פֶּה בתוכם יחזק' יט כא. — ובמשמ' העזה לדבר: למען תזכרי ובשת ולא יהיה לך עוד פתחון פֶּה מפני כלמתך שם יו סג. — ובתו"מ במשמ' טענה והצטדקות: הרי כתר תורה מונח כדי שלא יתן פתחון פה לבאי העולם לומר וכו' ספרי במד' קיט. בוא וראה כמה צדיקים חביבים לפני הקב"ה שבכל מקום שמזכיר מיתתם שם מזכיר סרחונם וכל כך למה לפי שלא יהיה להם פתחון פה לבאי עולם לומר מעשים מקולקלים היו בהם בסתר לפיכך מתו ר"א המודעי, שם קלז. עדיין יש לי פתחון פה עליך שאוציא ממך את מעותי תענית כ.. לא עשו ישראל את העגל אלא ליתן פתחון פה לבעלי תשובה ר' יהושע בן לוי, ע"ז ד:. למה לא באל"ף שלא ליתן פתחון פה למינין לומר היאך העולם יכול לעמוד שהוא נברא בלשון ארירה מד"ר ברא' א. כדי שלא ליתן פתחון פה לאברהם אביהם לומר וכו' שם שמות ג. עד כאן היה לך פתחון פה ללמד עליהן סניגוריא שם ויקר' כג. ואין לך פתחון פה למה שאת יכולה לעשות טובה מימיך ולא עשית שם אסתר, כי אם החרש תחרישי. הניח הקב"ה פתחון פה לאומות העולם לעתיד לבא לומר וכו' תנחו' בובר, בלק, סו:. — ובתפלת ר"ח: ובכן תן כבוד יי' לעמך תהלה ליראיך וכו' ופתחון פה למיחלים לך ובכן תן פחדך. — ובסהמ"א: אם היה פני (הכרוב) האחד נגד העם וכו' היה פתחון פה לבעל דין לומר שנעשה לשם יראה וכו' חזקוני על התורה, שמות כה כ. — רוּחַ פֶּה, כנוי לנשימה שבדבור: בדבר יי' שמים נעשו וברוח פִּיו כל צבאם תהל' לג ו. — ובמשמ' רוח היוצא מן הַפֶּה: לא יסור מני חשך ינקתו תיבש שלהבת ויסור ברוח פִּיו איוב יה ל. — שבט פֶּה, דבור הפה המכה כמו שבט: והכה ארץ בשבט פּיו וברוח שפתיו ימית רשע ישע' יא ד. — תּוֹרַת פֶּה, התורה שהוא משמיע מִפִּיו: טוב לי תורת פִּיךָ מאלפי זהב וכסף תהל' קיט עב. — *מְלֹא פֶה עי' מְלֹא. — *עֲקִימַת פֶּה: עקימת פיו הוי מעשה ר' יוחנן סנה' סה:. — °לָקוּת פֶּה, עי' לָקוּת. — ב) שהשם פֶּה בהם נסמך, פִּי מִרְמָה: כי פִי רשע וּפִי מרמה עלי פתחו תהל' קט ב. — פִּי תַהְפּוּכוֹת: גאה וגאון ודרך רע וּפִי תהפכות שנאתי משלי ח יג.

— ד) ועם תארים — א) שהשם פּה בהם מתֹאר, — פֶּה חָלָק, כמו שפת חלקות, פֶּה מדבר שקר וחנפה: לשון שקר ישנא דכיו וּפֶה חלק יעשה מדחה משלי כו כח. — פֶּה חָנֵף: בְּפֶה חנף ישחת רעהו שם יא ט. — *פֶּה רַךְ, דבורים רכים ונעימים: ויעבידו מצרים את בני ישראל בפרך רבי אלעזר אמר בפה רך סוטה יא:. — ב) שהשם פֶּה סומך לתאר הנסמך אליו, — כְּבַד פֶּה, עלג, מגמגם: לא איש דברים אנכי וכו' כי כבד פֶּה, וכבד לשון אנכי שמות ד י. — ואמר המשורר: קח מכבד פה שפת צחות יצוקה בפז שומה על משבצות השיר כשרשרת ר"י הלוי, עיו נדיבה, שעה"ש 90. — ועם מלת כְּל, *בְּכָל פֶּה18[על הצרוף בכל-פֶּה שבמקרא ישע' ט יא עי' ב. פֶּה. ובארמ' שבתלמו': בכל פומך ירוש' פסח' ה ה.] בכל כח הפה, בפה פתוח לרוחה, ואמר בן סירא: עתה בכל לב ופה הרנינו וברכו את שם [ה]קדוש ב"ס גני' לט לה. — °בְּפֶה מָלֵא, במשמ' בפה כלו: בפה מלא יברך רש"י שעל הרי"ף, ברכ' פרק ז, לז:. ונהוג בספרות ובדבור בהשאלה במשמ' ברור, בְּפֶרוּשׁ, וכנגוד לזה °בְּחֲצִי פֶה19[ע"פ הבטוי הארמ' שבתלמ': בפלגות פומך שם.].

— ה) ועם פעלים, — א) שהשם פּה בא בנושא הפעולה: הפֶּה דִבֵּר, הפֶּה דוֹבֵר: כי פִי יי' דבר ישע' א כ. כי כלו חנף ומרע וכל פֶּה דבר נבלה שם ט יו. — הַפֶּה נִמְלָא שחוק: אז ימלא שחוק פִּינוּ ולשוננו רנה תהל' קכו ב. — ותהלה: ימלא פִי תהלתך שם עא ח. הַפֶּה נשק ל-: כל הברכים אשר לא כרעו לבעל וכל הַפֶּה אשר לא נשק לו מ"א יט יח. — פִּיו ענה בו: דמך על ראשך כי פִּיךָ ענה בך לאמר אנכי מתתי את משיח יי' ש"ב א יו. — הַפֶּה רחב, נפתח לרוחה בתרועת נצחון: רחב פּי על אויבי כי שמחתי בישועתך ש"א ב א. — פִּיו הרשיעו, פִּיו העיד בו שהוא הרשע: ירשיעך פִּיךָ ולא אני ושפתיך יענו בך איוב יה ו. — *פִּיו הִכְשִׁילוֹ: פיהן הכשילן לרשעים וברית כרותה לשפתים תנחו' קרח ו. — ב) שהשם פֶּה בא כְּמֻשָּׂא: אל תשטפני שבלת מים ואל תבלעני מצולה ואל תאטר עלי באר פִּיהָ תהל' סט יו. — הגדיל פֶּה במשמ' פתח פיו לחרף: ואל תרא ביום אחיך ביום נכרו ואל תשמח לבני יהודה ביום אבדם ואל תגדל פִּיךָ ביום צרה עבד' א יב. — והגדיל בְּפֶה פתח פיו לרוחה לדבֵּר: ותגדילו עלי בְּפִיכֶם והעתרתכם עלי דבריכם יחזק' לה יג. — יצא מן הַפֶּה: לא יחל דברו ככל היצא מִפִּיו יעשה במד' ל ג. לא תריעו ולא תשמיעו את קולכם ולא יצא מִפִּיכֶם דבר יהוש' ו י. — הוציא מפיו: כי תשב אל רוחך והצאת מִפִּיךָ מלין איוב יה יג. — חשך פִּיו, נמנע מלדבר: גם אני לא אחשך פִּי אדברה בצר רוחי אשיחה במר נפשי שם ז יא. — נכרת מִפִּיו, לא היה בפיו: אבדה האמונה ונכרתה מִפִּיהֶם ירמ' ז כח. הקיצו שכורים ובכו והילילו כל שתי יין על עסיס כי נכרת מִפִּיכֶם יואל א ה. — כתב מִפִּיו, כתב לפי מה שפלוני אמר בפיו: ויכתב ברוך מִפִּי ירמיהו את כל-דברי יי' אשר דבר אליו ירמ' לו ד. — לקק אל פִּיו: ויהי מספר המלקקים בידם אל פִּיהֶם שלש מאות איש שופט' ז ו. — הדבר מש מִפִּיו של פלוני במשמ' פלוני חדל לדבר בדבר הזה: לא ימוש ספר התורה הזה מִפִּיךָ והגית בו יומם ולילה יהוש' א ח. רוחי אשר עליך ודברי אשר שמתי בפיך לא ימושו מִפִּיךָ ומפי זרעך וּמִפִּי זרע זרעך ישע' נט כא. — ובסהמ"א: דרכה רגלם בכל הארץ בכל ממלכות כנען וארץ פתרוס מסביב ולא מש מפימו ובעלותם ממצרים בו דבר אלהינו רסע"ג, האגרון, הקד', נג. — מרה את פִּיו, המרה את פִּיו, עי' לעיל בערך זה, פֶּה במשמ' דבור. — *נִבֵּל פִּיו, דבר דברים לא הגונים: כל המנבל את פיו מעמיקין לו גיהנם רג חסדא, שבת לג.. ועי' נִבּוּל. — נצר פִּיו, מנע עצמו מלדבר, לא הרבה בדבור: נֹצר פִּיו שמר נפשו פשק שפתיו מחתה לו משלי יג ג. — נתן בַּפֶּה דברים וכדו': נביא אקים להם וכו' ונתתי דברי בְּפִיו דבר' יח יח. ויאמר יי' אלי הנה נתתי דברי בְּפִיךָ ירמ' א ט. ויתן בְּפִי שיר חדש תהלה לאלהינו תהל' מ ד. — ובתו"מ, נתן בְּפִיו, לתוך פיו של פלוני, פרנס אותו: שהיה עזריה עוסק בפרקמטיא ונותן בפיו של שמעון לפי' נקרא הלכה על שמו מד"ר ויקר' כה. יששכר היה עוסק בתורה וזבולן היה עוסק בפרקמטיא והיה טורח זבולן ונותן לתוך פיו של יששכר שם במד' יג. — ונתן על פֶּה, באותה משמ': ואשר לא יתן על פִּיהֶם וקדשו עליו מלחמה מיכה ג ה. — סכר פֶּה, הַפֶּה נסכר: כי יסכר פִּי דוברי שקר תהל' סג יב. — ואמר המשורר הקראי: אסכר פיך מלמללה בדברי תושיה ופלילה סלמון בן ירוחם, מלחמות ה'. דודזון 96. — הסיר מן הַפֶּה: והסרתי דמיו מִפִּיו ושקציו מבין שניו זכר' ט ז. — פער פֶּה: פִּי פערתי ואשאפה תהל' קיט קלא. ויחלו כמטר לי וּפִיהֶם פערו למלקוש איוב כט כג. — פצה פֶּה: ועתה ארור אתה מן האדמה אשר פצתה את פִּיהָ לקחת את דמי אחיך מידך בראש'. ד יא. ואנכי פציתי פִי אל יי' ולא אוכל לשוב שופט' יא לה. — ופצה פֶה על אדם, כמו הגדיל פה: פצו עלי פִּיהֶם אריה טרף ושאג תהל' כב יד. פצו עלינו פִּיהֶם כל איבינו איכ' ג מו. — פתח פֶּה: ובדברי אותך אפתח את פִּיךָ יחזק' ג כז. ואני כחרש לא אשמע וכאלם לא יפתח פִּיו תהל' לח יד.  —  קפץ פִּיו: סגר את פיו, השתתק: עליו יקפצו מלכים פִּיהֶם ישע' נב יה. ועלתה קפצה פִּיהָ איוב ה יו. — הרחיב פִּיו: הרחב פִּיךָ ואמלאהו תהל' פא יא. — והרחיב פֶּה עליו, כמו הגדיל פה, וכמו פצה פה עליו: על מי תתענגו על מי תרחיבו פֶה תאריכו לשון ישע' נז ד. וירחיבו עלי פִּיהֶם אמרו האח האח ראתה עיננו תהל' לה כא. — שם בּפִיו דברים, כמו נתן בפיו, לִמדו מה שידבר: ודברת אליו ושמת הדברים בְּפִיו שמות ד יה. הדבר אשר ישים אלהים בְּפִי אתו אדבר במד' כב לח. ועתה כתבו לכם את השירה הזאת ולמדה את בני ישראל שימה בְּפִיהֶם דבר' לא יט. רוחי אשר עליך ודברי אשר שמתי בְּפִיךָ ישע' נט כא. —  שם יד על-פֶּה לְפֶה, שם כף לְפֶה, עצר במלים: ויאמרו לו החרש שים ידך על פִּיךָ שופט' יח יט . יראו גוים ויבשו מכל גבורתם ישימו יד על פֶּה מיכ' ז יו. פנו אלו והשמו ושימו יד על פֶּה איוב כא ה. שרים עצרו במלים וכף ישימו לְפִיהָם שם כט ט. — ובלי הפֹעל, יד על-פֶּה יד לְפֶה: אם נבלת בהתנשא ואם זמות יד לְפֶה משלי ל לב. — ואמר בן סירא: אם יש אתך ענה רעך ואם אין ידך על פיך ב"ס גני' ה יב. — נשכח מִפִּיו: וענתה השירה הזאת לפניו לעד כי לא תשכח מִפִּי זרעו דבר' לא כא. — שלח פֶּה, במשמ' דִִבֵּר: פִּיךָ שלחת ברעה ולשונך תצמיד מרמה תהל' נ יט. — ובתו"מ, במשמ' אכל: נשבע שבועה חמורה שלא שלח בו (בלחם) יד ולא פה אגדת משה, JQR, 1912, ע' 363. — שמע מפִּיו: ואתה בן אדם צפה נתתיך לבית ישראל ושמעת מִפִּי דבר יחזק' לג ג. — ובתו"מ: אשרי ילוד אשה שכך שומע מפי בוראו ר' הושעיה, מד"ר ויקר' לה. — נשמע על הפֶּה: ושם אלהים אחרים לא תזכירו לא ישמע על פִּיךָ שמות כג יג. — שמר פִּיו כמו נצר פיו: שמר פִּיו ולשונו שמר מצרות נפשו משלי כא כג. — השיב אל פִּיו: טמן עצל ידו בצלחת נלאה להשיבה אל פִּיו שם כו יה. — *סָדוּר בפיו  ועל פיו, עי' סדר.

— בטויים: — מה בְּפִיו, במשמ' מה ידבר: קרא נא לחושי הארכי ונשמעה מה בְּפִיו ש"ב יז ה. — בשורה בְּפִיו, הוא בא לספר בשורה : ויאמר המלך אם לבדו בשורה בְּפִיו שם יח כה. — מרמה בְּפִיו: ויתן את רשעים קברו ואת עשיר במותיו על לא חמס עשה ולא מרמה בְּפִיו ישע' נג ט. — תוכחות בְּפִיו: ואהי כאיש אשר לא שמע ואין בְּפִיו תוכחות תהל' לח יה. — *פֶּה מפיק מרגליות, מדבר דברים יפים: פה שהפיק מרגליות ילחוך עפר אלישע בן אבויה, חול' קמב. — *יסָתם פִּיו, אל יהיה לו פתחון פה: א"ר יוחנן מכאן פתחון פה למינין לומר וכו' א"ל ר"ש בן לקיש יסתם פיהם של מינים אלא וכו' מד"ר שמות יג. — *פֶּה סרוח: כדי שיטמן אותו פה סרוח שחירף וגידף רבי, שם שה"ש, כמגדל דוד. — *פֶּה קדוש, אדם גדול וקדוש: פה קדוש יאמר דבר זה ריש לקיש, סנה' כג.. — *מה שאין הַפֶּה יכול לדבר: זכור ושמור בדבור אחד נאמרו מה שאין הפה יכול לדבר ומה שאין האוזן יכול לשמוע שבוע' כ:. — *אין כחו אלא בְּפֶה כחו בְּפֶה: אמרו לו (למואב) זקני מדין אין כחו (של משה) אלא בפיו מד"ר במד' כ. אמרו להם (מדין למואב) אף אנו נבוא כנגדן עם אדם שכחו בפיו שם שם. — *לא מִפִּיו מאמינים אותו, לא מִפִּיו חיים, אין סומכים על דבריו: אחת אומרת וכו' והכתוב מוכיח ולא מפיה מאמינין אותה ירוש' יבמ' טו ה. לא מפיה אנו חיין ר' יהושע, כתוב יג:. — ובסהמ"א: בין שהודו לו ובין שלא הודו לו לא מפיהם אנו חיים ר"א הקראי, ג"ע, קדוה"ח ו. — *נתן לתוך פִּיו, פִּיֵּס אותו במתנה: צריך אתה ליתן לתוך פיו של שטן  שלח דורון לפניך וכו' ספרא, בתחלת פ' שמיני. — ובמשמ' פרנסו וכלכלו: והיה טורח זבולן ונותן לתוך פיו של יששכר מד"ר במד' יג. — *נתן אצבע בתוך פּיו,  תקף אותו, הזיקו: לעולם אין ישראל נותן אצבעו בתוך פיו של גוי תחלה אלא אם כן נותן גוי אצבעו תחלה בתוך פיו של ישראל ר' אלעזר, מד"ר בראש' פ. — *הַפֶּה שאסר, הַפֶּה שהתיר: האשה שאמרה נשביתי וטהורה אני אוכלת שהפה שאסר הוא הפה שהתיר עד' ג ו. ר' שמואל בר אבדימי בעי מהו שיהא נאמן לומר מזיד הייתי וא"ל אם כשהיו מכירין לא כל הימנו ואם לאו הפה שאסר הוא הפה שהתיר ירוש' תרומ' ט א. — *הודה מִפִּי עצמו: אם הודה מפי עצמו יכול להחזיר בו תוספת' ב"מ א י. — *פִּיו ולבו שוים, מדבר בפיו אשר הוא חושב בלבו: המתכוין לומר תרומה ואמר מעשר מעשר ואמר תרומה וכו' לא אמר כלום עד שיהו פיו ולבו שוין תרומה ג ח. וזה מתוך יישוב נדר ופיו ולבו שוין ירוש' נזיר א ו. — ובסהמ"א: וכן שאר מיני שבועות אינו חייב עד שיהיה פיו ולבו שוין רמב"ם, שבועות ב יב. — *אחד בּפֶּה ואחד בלב, שאין פיו ולבו שוים, לא כמו שהוא מדבר כן הוא חושב באמת: שלשה הקב"ה שונאן המדבר אחד בפה ואחד בלב וכו' פסח' קיג:. ולא ידבר אחד בפה ואחד בלב ב"מ מט.. — °ומשל: אדם בפה מתוק ולבו מר פנימו לא בחיצונו כמו תפוח אשר הותלע ונאה הוא בחזיונו מראה המוסר ו. — *פתח פֶּה לשטן, עי' פָּתַח. — נמלא פִּיו חצץ, אכלו נהפך לחצץ: ערב לאיש לחם שקר ואחר ימלא פִּיהוּ חצץ  משלי כ יז. — °ומָלֵא פִיו מים, אין לו מה לדבר: איך בחוץ אתה תרים קולות ובפני החכם פיך מלא מים תמת ישרים, מעלת תורתך לג. — °אין לו פֶּה להשיב, באותה משמ': אין לנו פה להשיב ולא מצח להרים ראש סליח', לך ה' הצדקה. — *צרר על פִּי צלוחית, עי' א. צָרַר.

פֶּה II

פֶּה II ש"ז, — צד, כּוּוּן1[כך כנראה יש לפרש פֶּה במקומות המובאים כאן, ונראה שאין פֶּה זה אלא שנוי צורה של פֵּאָה ור' ההערה הבאה. ובאדר"נ סוף כח נאמר: שלש מדות בתלמידי חכמים אבן גזית אבן פינה אבן פסיפס וכו' אבן גזית שאין לה אלא פה אחת וכו' אבן פנה שאין לה אלא שתי פיות בלבד וכו' אבן פסיפס שיש לה ארבע פיות, ע"כ. ואין לבאר כאן פה מן א. פֶּה ואף אין להניח שהיתה מלת פֶּה במשמ' פאה בשמוש בלשון תו"מ. ונראה שאין כאן אלא טעות סופר ת' פאה. ובמ"ר פֵּיוֹת כמו פֵּאוֹת.], Site, Richtung; côté, direction; side, direction: ארם מקדם ופלשתים מאחור ויאכלו את ישראל בכל פֶּה2[ויש מבארים כאן בכל-פֶּה, ברעבתנות, ואינו נראה.] (ישע' ט יא). — פֶּה לָפֶה, מִפֶּה אל פֶּה, מן הקצה אל הקצה: ויבאו (עובדי הבעל) בית הבעל וימלא הבית פֶּה לפה (מ"ב י כא). וגם דם נקי שפך מנשה הרבה מאד עד אשר מלא את ירושלם פֶּה לָפֶה (שם כא יו). בתועבתיהם (של עמי הארצות) אשר מלאו  מִפֶּה אל פֶּה בטמאתם (עזר' ט יא). — ואמר המשורר: טרופים הננו מפה ומפה3[יש לקרא מִפֶּה וּמִפֶּה, וכן גם דעת ברודי; ובדפו' מִפֹּה וּמִפֹּה.] ולדבר על לבבנו אין פה (יוסף בן אביתור, את מי זנחת, שעה"ש 14). טופלי שקר נסכר פימו מפה ומפה חרב תבואמו (הקראי סלמון בן ירוחם מלחמות ה', דודזון 53). — וכמו פֵּאָה במשמ' חֵלֶק. בצרוף פִּי שְׁנַיִם בדבר, שני חלקים בדבר, שני שלישים בו4[מקורו של הבטוי פִּי שְׁנַיִם התברר ע"י האשור', שבה משמשים גם שִׁנִפּוּ (במלה אחת ת' שני פו). וגם שִׁנִפָּת בסיום הנקבה במשמ' שני שלישים (ובהעתקה בכתבת כנענ' נמצא הבטוי בצורה ס נ ב); ועקרו שני חלקים, כמו ברומית dnae partes המשמש במשמ' שני שלישים. כי בחלֻקה בין שני אנשים, שהיא המצויה ביותר, מקבל הלוקח פִּי שְׁנַיִם, למעשה שני שלישים. לפי זה פִּי בצרוף פִּי שְׁנַיִם הוא מ"ר ת' פִּים שנים, אלא שברהיטות הלשון הבליעו את המי"ם כשם שהבליעו אותה גם במספרים שְׁנֵי בנים (נפרד) ת' שְׁנַיִם בנים וכדו'. וכמו באשור' היה אפשר לאמר גם בעברית שְׁנֵי פִּים (חלקים) ואפילו שְׁתֵּי פֵאוֹת (השוה נחמ' ט כב, ואחלקם לְפֵּאָה, ועי' למעלה הערה 1). ואין פרוש פִּי שְׁנַיִם שבמקרא כמו כפול שנים, כפלים. וראה הערה לערך פִּים.], zwei Terle, zwei Drittel; deux parts, duex tiers; two parts, two thirds: כי את הבכור בן השנואה יכיר לתת לו פִּי שנים בכל אשר ימצא לו (דבר' כא יז). ויאמר אלישע ויהי נא פִּי שנים ברוחך אלי (מ"ב ב ט). והיה בכל הארץ נאם יי' פִּי שנים בה יכרתו יגועו (זכר' יג ח). — ובתו"מ:  אין הבכור נוטל פי שנים בשבח שהשביחו נכסים אחר מיתת אביהם תוספ' ב"ב ז ד. — ובסהמ"א: כי האנשים יולידו כל ימי היות בהם הליחה בני תשעים ובני מאה גם בדורות האלה אף כי בימי אברהם שלא עברו מימיו פי שנים (רמב"ן, פי' בראש' יז יז). — ואמר הפיטן: הושענא וכו' למען הגיון פי שנים קנה (סדור רסע"ג, רמב). אנא זכור היה צעיר ונחל פי שנים (שם רמז). — °ובמשמ', כִּפְלַיִם5[ובימינו נהוג אף פִּי שלשה, פִּי אלף, פִּי כמה וכדו' או בנקבה פִּי שתים וכדו', ואין לשמוש זה יסוד בלשון הקדומה.] ואמר המשורר: הליכתך שאל (מאת החולה) ושכר עבודה ואם ימות ואם רפא ירפא וכו' ותשאל פי שנים לו בקומו ותשען במשכון לא בעל פה (הלל בן שמואל, שיר הלצי על הרופא, שירמן איטליה קכז).

פֵּה

פֵּה * 2[ואולי בכתיב זה הכונה למבטא פֶּה בסגול.], מ"ר °פֵּהִין, — האות פ, עי' פֵּא: בשביל מה הקדים פה לעין בשביל מרגלים שאמרו בפיהם מה שלא ראו בעיניהם (ר' יוחנן, סנה' קד:). — ובסהמ"א: התבונן ואל תתעלם מן המעשים המסוכנות בפה ובעין ובלמוד שלהן (דונש, תשו' על רסע"ג, 36). — ומ"ר: וכן י"ב פהין בקרית שמע (הרוקח ריז).

פֹּה

פֹּה 1[באיוב לח יא: פֹֹּא וביחזק' מ י וכו': פּוֹ, וכן נמצאת מלה זו בתרכֹבת אֵיפֹה הכתובה כמלה אחת בנגוד אל אי זֶה הכתובה במקרא בשתי מילים. פֹּה היא אחת הצורות של הברת הקריאה והחזוק fa, הבאה בעברית ובשפות האחיות בכמה צורות גם בפני עצמה וגם מדֻבקת למלה אחרת, בין לפניה (כגון fa הערבית במקום וי"ו התוצאה בעברית) ובין לאחריה (כגון בערבית כַּיְפַ كيف שפרושה אֵיךְ; ובארמ' פֹּון שתמורתה הקדומה בארמ' של הכתבות ובעבר' מקראית היא מלת החזוק אֵפוֹ, אֵפוֹא). ומעין זה התפתחה ההברה ka, שממנה גם כֹּה, אֵיכָה, אֵיכֹה (מ"ב ו יג), איככה.], מלת הטעם, לרמֹז המקום שהמדבר עֹמֵד בו, hier; ici; here: ויאמרו האנשים אל לוט עד מי לך פֹּה חתן (בראש' יט יב). ויאמר אברהם אל נעריו שבו לכם פֹּה עם החמור ואני והנער נלכה עד כה (שם כב ה). כי גנב גנבתי מארץ העברים וגם פֹּה לא עשיתי מאומה כי שמו אותי בבור (שם מ יה). ויאמר אליהם לינו פֹּה הלילה (במד' כב ח). האחיכם יבאו למלחמה ואתם תשבו פֹה ולמה תנואון את לב בני ישראל מעבר אל הארץ אשר נתן להם יי' (שם לב ו-ז). גדרות צאן נבנה למקננו פֹּה וערים לטפנו (שם שם יו). ואתה פֹּה עמד עמדי ואדברה אליך (דבר' ה כח). לא תעשון ככל אשר אנחנו עשים פֹּה היום (שם יב ח). כי את אשר ישנו פֹּה עמנו עמד היום לפני יי' אלהינו ואת אשר איננו פֹה עמנו היום (שם כט יד). ואתם תכתבו את הארץ שבעה חלקים והבאתם אלי הנה ויריתי לכם גורל פֹּה לפני יי' אלהינו (יהוש' יח ו). לכו והתהלכו בארץ וכתבו אותה ושובו אלי וּפֹּה אשליך לכם גורל לפני יי' (שם שם ח). והיה אם איש יבא ושאלך ואמר היש פֹּה איש ואמרת אין (שופט' ד כ). מי הביאך הלם ומה אתה עשה בזה ומה לך פֹה (שם יח ג). לין פֹּה וייטב לבבך והשכמתם מחר לדרככם והלכת לאהלך (שם יט ט). הנה אנחנו פֹה ביהודה יראים ואף כי נלך קעלה אל מערכות פלישתים (ש"א כג ג). הזעק לי את איש יהודה שלשת ימים ואתה פֹּה עמד (ש"ב כ ד). כה אמר  המלך צא ויאמר לא כי פֹה אמות (מ"א ב ל). מה לך פה אליהו (שם יט ט). האין פה נביא ליי' (שם כב ז). ויאמר אליהו אל אלישע שב נא פֹה כי יי' שלחני עד בית אל ויאמר אלישע חי יי' וחי נפשך אם אעזבך (מ"ב ב ב. ויאמר יהושפט האין פה נביא ליי' וכו' ויען אחד מעבדי מלך ישראל ויאמר פֹּה אלישע בן שפט (שם ג יא). ויאמרו איש אל רעהו מה אנחנו ישבים פֹּה עד מתנו אם אמרנו נבוא העיר והרעב בעיר ומתנו שם ואם ישבנו פֹה ומתנו (שם ז ג-ד). חפשו וראו פן יש פֹּה עמכם מעבדי יי' (שם י כג). סורה שבה פֹּה פלני אלמני וכו' שבו פֹה וישבו (רות ד א-ב). מה לך פֹה ומי לך פֹה כי חצבת לך פֹּה קבר (ישע' כב יו). ויאמר אלי בן אדם הרֹאה אתה מהם עשים תועבות גדלות אשר בית ישראל עשים פֹּה לרחקה מעל מקדשי (יחז' ח ו. ותאי השער דרך הקדים שלשה מִפֹּה ושלשה מִפֹּה מדה אחת לשלשתם (שם מ י). ארבעה שלחנות מִפֹּה וארבעה שלחנות מִפֹּה לכתף השער (שם שם מא). — כמו הֵנָּה, hierher; par; ici; hither: כי לא נסב עד באו פֹה (ש"א יו יא). ולא (קרי ולו) אנחנו זבחים מימי אסר חדן מלך אשור המעלה אתנו פֹּה (עזר' ד ב).

Ben-Yehuda Abbreviations