Historical Hebrew dictionary by Eliezer Ben-Yehuda. Digitized by Project Ben-Yehuda, served by Sefaria. Browse a snapshot of 21,999 headwords across 22 letters.
יָזַן I — קל לא נמצא.
— פֻע', יֻזַּן, מְיֻזָּן — רב התאוה לנקבה, בפרט סוס וכדומה, geil; en rut; ruttish: סוסים מְיֻזָּנִים1כך הקרי, והכתיב מוּזנים, ולמדנחאי גם הכתיב מיֻזנים, ופרשו הקדמונים קצתם במשמ' כלי זין, וקצתם במשמ' מזון, לאמר ניזונים היטב. אך לפי הענין אין ספק כי הכונה היא במשמ' מיוחדה כרשום בפנים. משכים היו איש אל אשת רעהו יצהלו (ירמ' ה ח). — ואמר הפיטן: צהל כסוס מְיֻזָּן וכרכר, צבאיו במשתה שמנים השכר, צוארו לצוד שתה וישכר (שבת א חנכה, אודך). — והשתמשו במשמ' זו גם בספרות החדשה, ואמר בן זאב: אוהב נבל כסוס מְיֻזָּן תחת כל רוכב צהל יצהל (ב"ס, תרג' ב"ז לג ה).