Historical Hebrew dictionary by Eliezer Ben-Yehuda. Digitized by Project Ben-Yehuda, served by Sefaria. Browse a snapshot of 21,999 headwords across 22 letters.
יָבַב 1כך בארמ' וסורית. בערב' אבב ابب זעק., — קל לא נמצא.
— פִע', יִבֵּב, עת' יְיַבֵּב, תְּיַבֵּב, — הוצאת קולות מקֻטעים זה אחרי זה כעין בכי מקֻטע, schluchzen; sangloter; to sob: בעד החלון נשקפה וַתְּיַבֵּב אם סיסרא בעד האשנב מדוע בשש רכבו לבוא מדוע אחרו פעמי מרכבותיו שופט' ה כח. — ובתו"מ: שמע קול המקוננת מיבבתו בין המתים אין עדות גדולה מזו ירוש' יבמ' יו יה ד. — °וגם לשמחה: לאלהים שבחה ובשירה מיבבת, לאל אשר לא שמח לה אויבת, הללי יה המגביהי לשבת, מושיבי עקרת הבית ר"י הלוי, אבאר קצת. — ובמשמ' פ"י, °יִבֵּב אותו, עשה שייבב: וצריכה המינקת לעשות לילד תמיד דברים המשמחים אותו ותסיר ממנו הדברים המיבבים אותו ותאמר לו נגונים לשמחו דרך ישרה, שע' הסגול'.
— נִתפ', °נִתְיַבֵּב, — התחיל לְיַבֵּב: כשנתייבבה (אם סיסרא) כחבלי יולדה באו לה כאשה יושבת על משבר אבן ירחי, המנהיג, הלכ' ר"ה כא.