Historical Hebrew dictionary by Eliezer Ben-Yehuda. Digitized by Project Ben-Yehuda, served by Sefaria. Browse a snapshot of 21,999 headwords across 22 letters.
חָרַף I 1נגזר מן א. חרף, עי"ש., פ"ע, עת' יֶחֱרַף, — חָרַף העוף וכדומה, שהה ימי החֹרֶף במקום מן המקומות, überwintern; hiverner; to Winter: יעזבו יחדו לעיט הרים ולבהמת הארץ וקץ עליו העיט וכל בהמת הארץ עליו תֶּחֱרָף (ישע' יח ו). — ואמר המשורר: ועד אן אֶחֱרַף ואקֻץ, בינות חרפי ואקץ (ר"י הלוי, קראים בלבב). — ובסהמ"א: ותור לא יחרף במקומו וכו' כ"א מעבר לים (שעה"ש ה א). — °וְחָרְפָה הארץ, במשמ' היתה בחֹרֶף: תישן תנום ארצנו גם תחרף כל החרף, כי תנוס תרחק שמש לצפון תפן ערף (אדם שש"ק, שירת בנים).