Historical Hebrew dictionary by Eliezer Ben-Yehuda. Digitized by Project Ben-Yehuda, served by Sefaria. Browse a snapshot of 21,999 headwords across 22 letters.
חָנִיךְ 1מן חנך, עי''ש., ש"ז, מ"ר חֲנִיכִים, חֲנִיכָיו, — מי שמחֻנך ורגיל בדבר, רגיל בשמוש כלי זין וכדומה: וישמע אברם כי נשבה אחיו וירק את חֲנִיכָיו ילידי ביתו שמנה עשר ושלש מאות וירדף עד דן (בראש' יד יד). — °ובהשאלה לפרחים: ופרחים בדוּד אשנבי יצֵלו, מתגרת יד הסתיו נבלו קמלו, מריח האביב היו כלהם, חזי חֲנִיכַיִךְ הנה ושמחי, הכמוהם גם את תשובי תפרחי, הה האדם עץ לא יפרח רק פעם (יל"ג, חג לאדני). — והשתמשו בזמן החדש בשם זה במשמ' ילדים המחֻנכים בבית חינוך וכדומה, Zögling; pupile; pupil.