Historical Hebrew dictionary by Eliezer Ben-Yehuda. Digitized by Project Ben-Yehuda, served by Sefaria. Browse a snapshot of 21,999 headwords across 22 letters.
חַטָּא — א) ת"ז, לנק' חַטָּאָה, מ"ר חַטָּאִים, חַטָּאוֹת, שדרכו לַחֲטֹא, sündig; pécheur; sintful: ואנשי סדם רעים וְחַטָּאִים ליי' מאד (בראש' יג יג). והנה קמתם תחת אבתיכם תרבות אנשים חַטָּאִים לספות עוד על חרון אף יי' אל ישראל (במד' לב יד). הנה עיני יי' בממלכה הַחַטָּאָה והשמדתי אתה מעל פני האדמה (עמו' ט ח). — ב) ש"ז, מ"ר חַטָּאִים, חַטָּאֵי, חַטָּאֶיהָ, אדם שדרכו לחטֹא: Sündiger; pécheur; sinner: וירם את המחתת וכו' את מחתות הַחַטָּאִים האלה בנפשתם (במד' יז ג-ד). לך והחרמתה את הַחַטָּאִים את עמלק (ש"א יה-יח). פחדו בציון חַטָּאִים אחזה רעדה חנפים (ישע' לג יד). אשרי האיש אשר לא הלך בעצת רשעים ובדרך חַטָּאִים לא עמד (תהל' א א). יתמו חַטָּאִים מן הארץ ורשעים עוד אינם (שם קד לה). בני אם יפתוך חַטָּאִים אל תבא אם יאמרו לכה אתנו נארבה לדם (משלי א י-יא). אל יקנא לבך בַחַטָּאִים כי אם ביראת יי' כל היום (שם כג יז). לשום הארץ לשמה וְחַטָּאֶיהָ ישמיד ממנה (ישע' יג ט). — ובמשמ' אשֵׁמים: והיה כשכב אדני המלך עם אבתיו והייתי אני ובני שלמה חַטָּאִים (מ"א א כא).