Historical Hebrew dictionary by Eliezer Ben-Yehuda. Digitized by Project Ben-Yehuda, served by Sefaria. Browse a snapshot of 21,999 headwords across 22 letters.
חֲלוֹף ש"ז, – מה שחֹלֵף ועֹבֵר, שאינו מתקיֵם, בְּנֵי חֲלוֹף, בני האדם, שחֹלפים ועֹברים ואין להם קיום, ההפך מן נצחיות, Vergänglichkeit ; nature périssable ; perishableness : פתח פיך לאלם אל דין כל בני חֲלוֹף1אמר ריב"ג: לדין כל בני אבדון. ע"כ. רש"י: אלו הן היתומים שחלפה עזרתם. וכעין זה גם קצת החדשים (Kö ואחרים). ואחרים פרשו במשמ' אחרות. קצת החדשים הגיהו חלי, וכדומה. אך בהספרות נתקבל פרושו של ריב"ג והשתמשו בו כך. פתח פיך שפט צדק ודין עני ואביון (משלי לא ח-ט)