Historical Hebrew dictionary by Eliezer Ben-Yehuda. Digitized by Project Ben-Yehuda, served by Sefaria. Browse a snapshot of 21,999 headwords across 22 letters.
זִין I 1כך ריב"ג: הזין והיוד והנון אזין וכו' מזין. והחדשים אינם מודים בשרש מיוחד זה, ושמו שני הפעלים הבאים בשרש אזן., פ"ע, עת' אָזִין, — כמו אָזַן, אאזין: הן הוחלתי לדבריכם אָזִין עד תבונתיכם (איוב לב יא). מרע מקשיב על שפת און שקר מֵזִין על לשון הות (משלי יז ד). — ואמר הפיטן: בלי רדות תמתו בעבודתו להאנין, נכחו אם יזין, לשוטט ולהצנין (מחז' ויטרי תפב). — ואמר המשורר: ובכיתה כי יָזִין מבור תחתיה, הוא יזנח את קברו עפר גם רמה, יריד יבך תמרורים אף ייליל עמה (אד"ם ומיכ"ל, אבל יחיד). מה קול אָזִין, הזה דוד קולך, צלצלי נעם עז הנעורים עוררו, עורה כנור שחרות ימי העירה (הוא, אחרית שאול).