Historical Hebrew dictionary by Eliezer Ben-Yehuda. Digitized by Project Ben-Yehuda, served by Sefaria. Browse a snapshot of 21,999 headwords across 22 letters.
הָלַל I 1בערב' הַלּ ھَل הופיע הירח באפק השמים., פעו"י, עב' הָל, הַלּוֹתִי, עת' אָהֵל, תָּהֵל, יָהֵל, — נרדף עם אור, האציל אור מעצמו, leuchten; luire; to shine : אם אראה אור כי יָהֵל וירח יקר הלך (איוב לא כו). בְּהִלּוֹ2נתלבטו המדקדקים בדקדוק מלה זו, ואמרו קצתם כי כנוי הנסתר של בהלו מוסב על נרו, ויש שאמרו כי הוא מקוצר מן בההלו. ואולי צריך לקרא בַּהֲלו, והוא מקור מן נל"ו במקום כפולים. נרו עלי ראשי לאורו אלך חשך (שם כט ג).
— הִפע', הֵהֵל, פ"י, — עשה שיָהֵל: כי כוכבי השמים וכסיליהם לא יָהֵלּוּ אורם חשך השמש בצאתו וירח לא יגיה אורו (ישע' יג י). עטישתיו תָּהֶל אור ועיניו כעפעפי שחר (איוב מא י). — ובמשקל השלמים *הֶהְלִיל, ואמר בן סירא: תואר אשה יהליל פנים ועל כל מחמד עין יגבר (ב"ס גני' לג כז).
— הִתפ', *הִתְהַלֵּל, — הִתְהַלְּלוּ פניו, התחילו להיות מאירות: אמר ר' זעירא בשעה שבירך יעקב ליוסף יצא ופניו מתהללות (מדה"ג, כ"י תימנ', ויברך).