Historical Hebrew dictionary by Eliezer Ben-Yehuda. Digitized by Project Ben-Yehuda, served by Sefaria. Browse a snapshot of 21,999 headwords across 22 letters.
הֶפְצֵר °, ש"ז, — שה"פ מן הַפְצֵר, במשמ' התמדה ומאמצי כח בעשית דבר, das Bestehen, Beharrlichkeit; insistance; persistance : והקונה דבר שהתאוה בהפצר שהפציר בבעלים או בבקשה מהן (רמב"ם, גזלה ואבד' א יב). וכאשר ראה יתברך הפצר משה שידבר בכבודו אל העם פנים בפנים רצה למלאת שאלתם ולעשות בקשתם (ר"י אברבנאל, יתרו). לכן דבריכם אלה אשר אתם דוברים הם בכח והפצר ואתם עומדים עליהם (תול' אלכסנדר 40). שאם עם אחיהם היה להם ההפצר והעצות כל שכן עם זרים (שבט יהודה ז). והיורש טוען ששמעון כתב לאפוטרופסו שלהפצר אחיו נתנם (את המעות) ללוי (שו"ת מהרשד"ם, חו"מ כג). מתהפך ומכריח בהפצר גדל להתנועע להוציא (פסלת המזון) מלמעלה (ר"י צהלון, אוצא"ח ט יב). סיבת חולי זה מהפצר חזק בעת שעושה צרכיו (שם). — והשתמש בו רש"י בהרחבה במשמ' רוב ורבוי: שיש לה (להמברד) הפצר פיות כלומר פיות וחדודים הרבה (רש"י ש"א יג כא).