Historical Hebrew dictionary by Eliezer Ben-Yehuda. Digitized by Project Ben-Yehuda, served by Sefaria. Browse a snapshot of 21,999 headwords across 22 letters.
הֶחְלֵט *, ש"ז, — הסכמה גמורה בענין מהענינים, ובפרט גזרה על מי שנלקה בנגע שהוא מצורע: אין בין טהור מתוך הסגר לטהור מתוך החלט אלא תגלחת וצפרים (מגי' א ז). לפטור את ההופך כולו לבן מתוך החלט או מתוך הסגר נגע' א ג. — ובמשמ' °באופן מוחלט: שיש מניע ראשון קדמון נבדל בהחלט מכל חומר (ספורנו, אור עמים, אחדות). כי לנעדר בהחלט מהזכרון בטבע גם זה יהיה לא לעזר ולא להועיל (א' מודינא, לב האריה, א יב). — ובמשמ' °בלי הגבלה, unumschrankt; absolument: ונמשכה המלוכה מבבל למלכי אשור עד שבא נבוכדנאצר מלך בבל שהיה בראשונה תחת יד מלך אשור והחזיק במלכות בבל בהחלט ונמשך מלכות בבל לו ולבנו ולבן בנו (ר"י אברבנאל, מ"ב כ יב). שמנוי המלכים אפשר שיהיה באחד משני פנים אם שיהיה מלך נכנע למשפטי התורה והמצות ואם שיהיה מלך בהחלט לעשות המשפטים והתורות כרצונו כמו שהיו מלכי האומות מקדם (הוא, ש"א ח).