Historical Hebrew dictionary by Eliezer Ben-Yehuda. Digitized by Project Ben-Yehuda, served by Sefaria. Browse a snapshot of 21,999 headwords across 22 letters.
דָּלוּעַ * ש"ז, מ"ר דְּלוּעים, — פרי אדמה ממין האבטיחים והקשואים, הבשר בפנים מגון החלמוני, יבשלוהו לאכילה, Kürbis; courge; gourd: הדלועין שקיימן לזרע אם הקשו לפני ר"ה ונפסלו מאוכל אדם (שבי' ב י). מחתכין את הדילועין לפני הבהמה (שבת כד ד). הנודר מן הירק מותר בדלועין ור"ע אוסר אמרו לו לר"ע והלא אומר אדם לשלוחו קח לי ירק והוא אומר לא מצאתי אלא דלועין וכו' אלא שהדלועים בכלל ירק (נדר' ז א). הקשואין והדילועין וכו' שדרכן להשתמר יום אחד תורמין עליהן יום אחד (תוספתא תרומ' ד ה). והקישואין והדילועין והמלפפונות ופול המצרי מין זרעים (שם כלא' ג יב). מרחיקין מדלועיו ומקשואיו ומנטיעותיו ומנירו של חבירו חמשים אמה כדי שלא יזיק (ב"ב כד:). נתפרסו עיגוליו נתפתחו חביותיו נחתכו דלועיו הרי אלו לא יאכלו (רי"ף ב"מ נג:). — ואין דלוע ביחיד נהוג, ועי' דלעת, ועי' קשואים.