Historical Hebrew dictionary by Eliezer Ben-Yehuda. Digitized by Project Ben-Yehuda, served by Sefaria. Browse a snapshot of 21,999 headwords across 22 letters.
דִּמֵּן ° 1בערב' דַמַנ دَمَن., פ"י, — דִּמֵּן את השדה, שם עליה דֹּמֶן: לאדם שנטע אילנות ונכש שרשיהם ונקה האדמה מן הקוצים ומן העשבים והשקה אותם בעת הצורך ודמן אותם ואחר כך הוא מיחל הפירות מאת האלהים יתברך חו"ה, חשבון הנפש ב.
— פֻע', °דֻּמַּן, מְדֻמָּן, — שדמנו אותו, שמלֻכלך בדֹמֶן: פץ רועה נאמן, כפוש באפר וּמְדֻמָּן, צאן אשר בחקי הואמן, איך גזו בלא זמן ר"א קליר, קינ' לת"ב, אז בהלך. פוסעים בהיותם (מרדכי והמן) פני בית המן, הפילה עליו בתו עציץ מְדֻמָּן מחז' רומ', אבשרה, לפורים.