Historical Hebrew dictionary by Eliezer Ben-Yehuda. Digitized by Project Ben-Yehuda, served by Sefaria. Browse a snapshot of 21,999 headwords across 22 letters.
גַּד II 1בערב' גַדּ جَدّ, בסורית גדא., בהפס' גָּד, — א) מזל, מקרה של טוב ואֹשר, Glück; bonheur; fortune: ותלד זלפה שפחת לאה ליעקב בן ותאמר לאה בא גַד2כך הוא הקרי, והכתיב בָּגָד. (בראש' ל י-יא). גד גדי3פרש הערוך וכן רש"י: התמזל מזלי, ועי' ערך אֹשך וערך בשך. וסנוק לא אשכי ובושכי (שבת סז:). — ואמר הפיטן: ובגדי גּד גַּדִּי ויהי אלהים עמדי (כנף רעננים לו.). — ב) האלהות הממונה על האֹשר והמזל, Fortune: ואתם עזבי יי' השכחים את הר קדשי הערכים לַגַּד4בארמית גדא: ערסא דגדא נדר' נו.. הערש של הגד. ואמר הערוך: מטה עשויה לשר שבבית כגון מזל או כוכב. ואמרו שם בתוספות: נוהגין היו להציע מטה למזל הבית. לגדא דהר (חול' מ.). וביש גדא, רע המזל. שלחן והממלאים למני ממסך (ישע' סה יא). — ג) °כנוי לכוכב צדק, Jupiter: גד הוא כוכב צדק (ראב"ע בראש' ל יא). תוך ידך השר מתוק כצוף רותם, עד כי זמן אוסר לך עש וגד רותם (רמב"ע, תרשיש א שמה).