Historical Hebrew dictionary by Eliezer Ben-Yehuda. Digitized by Project Ben-Yehuda, served by Sefaria. Browse a snapshot of 21,999 headwords across 22 letters.
בּוֹז בָּז, פ"י, עם ל... וביחס הפעול, – חשב אדם או דבר לאַל, שאינו ראוי לכבוד, לשים לו לב, verachten; mépriser; despise: בָּז לרעהו חסר לב (משלי יח יב). בָּז לדבר יחבל לו (שם יג יג). חכמה ומוסר אוילים בָּזוּ (שם א ז). באזני כסיל אל תדבר כי יָבוּז לשכל מליך (שם כג ט). מי בַז1הסכימו רוב המדקדקים שהוא כמו בָז, אלא שקצתם סוברים שהוא טעות וקצתם מניחים האפשרות שגם בחיי הלשון אמרו לפעמים נע"ו כמו כפולים. ליום קטנות ושמחו וראו את האבן הבדיל ביד זרבבל (זכר' ד י). ואל תָּבוּז פי זקנה אמך (משלי כג כב). עין תלעג לאב וְתָבֻז ליקהת אם יקרוה ערְבֵי נחל (שם ל יז). אמצאך בחוץ אשקך גם לא יָבֻזוּ לי (שה"ש ח א). אם יתן איש את כל הון ביתו באהבה בּוֹז יָבוּזוּ לו (שם ז). אל תהי בז לכל אדם (אבות ד ג).