Historical Hebrew dictionary by Eliezer Ben-Yehuda. Digitized by Project Ben-Yehuda, served by Sefaria. Browse a snapshot of 21,999 headwords across 22 letters.
בֹּר 1עי' הערה לב. בַּר., וגם בּוֹר, ש"ז, — א)תכונת וסגולת דבר בּר, טהֹר, Reinheit; purité; purity: יגמלני יי' כצדקתי כּבֹר ידי ישיב לי (ש"ב כב כא). ימלט אי נקי ונמלט בְּבֹר כפיך (איוב כב ל). — ואמר המשורר: זרע מבור וצדק בת וקוצר תהיה חומר (רמב"ע, תרשיש ח). — ובכנ' בֹּרִי: וישב יי' לי כצדקתי כְּבֹרִי2י"ס כי נשתבש במקום כבֹר ידי. לנגד עיניו (ש"ב כב כה). — ואמר החכם: שנפש האדם הדברנית היא העולה למעלה השבה אל יסודה לקלותה ובורה וזכות עצמה (תרגום השרשים לריב"ג).). — ב) כמו בֹּרִית, דבר שמטהרים בו את הידים, למשל אפר של קצת צמחים, וכיוצא בזה: אם התרחצתי במו שלג והזכותי בְּבֹר3מ"ש: במקצת ספרים שתי המלות מלאות ואו וחילופים יש. ע"כ. כפי אז בשחת תטבלני (איוב ט ל-לא). — ולדבר שמטהרים בו את הידים: ואצרף כּבֹּר4הסכימו המפרשים שהוא כמו כְבַבֹּר. אך י"ג בּכּר, ר"ל בכור הצורף. סיגיך ואסירה כל בדיליך (ישע' א כה).