Historical Hebrew dictionary by Eliezer Ben-Yehuda. Digitized by Project Ben-Yehuda, served by Sefaria. Browse a snapshot of 21,999 headwords across 22 letters.
בֹּץ 1בארמ' בוצא (במקור מאוחר, בתרג' תהל' כ"י סט ג: בוצא דמצולתא; בנד' מיא). ויש רואים דמיון לזה באשור' בָצֻּ, ועי' לקמן בִּצָּה., ש"ז, — טיט רך ולח, תשקע בו הרגל על נקלה, Schlamm; fange; mire: הסיתוך ויכלו לך אנשי שלמך הטבעו בַבֹּץ2ריב"ג: והבוץ הוא הרפש והטיט. רגלך ׁירמ' לח כב).