Historical Hebrew dictionary by Eliezer Ben-Yehuda. Digitized by Project Ben-Yehuda, served by Sefaria. Browse a snapshot of 21,999 headwords across 22 letters.
בֹּזֵז ש"ז, מ"ר בֹּזְזִים, – מי שבֹּזֵז, מי שדרכו לבזז ולשדד, Räuber; brigand; robber: זה חלק שוסינו וגורל לְבֹזְזֵינוּ1י"ס כי צ"ל בזזינו והלמד הוא כפל מהלמד של גורל. (ישע' יז יד). לכן כל אכליך יאכלו וכל צריך כלם בשבי ילכו והיו שאסיך למשסה וכל בֹּזְזַיִךְ אתן לבז (ירמ' ל יו). מי נתן למשוסה יעקב וישראל לְבֹזְזִים הלוא יי' זו חטאנו לו (ישע' מב כד). ושללו את שלליהם ובזזו את בֹּזְזֵיהֶם2הורית הקורא: אם געיה לאות ראשון, תקדים בנעימות לחשון, יפתח פיו בשוא שתחת אות הראשון, כמו ושָׁלֲלוּ את שולֲליהם, השוא שתחת הלמד נע וכן ובָזֲזוּ את בּוֹזֲזֵיהֶם (דף 67). ע"כ. אבל בכל הדפוס' וכ"י זין בשוא לבד, אעפ"י שבאמת נשמעת בהברה ז חטופה. (יחזק' לט י).