Historical Hebrew dictionary by Eliezer Ben-Yehuda. Digitized by Project Ben-Yehuda, served by Sefaria. Browse a snapshot of 21,999 headwords across 22 letters.
בַּר מִצְוָה °, - בן מצוה, מי שחיב במצוות, ובפרט כנוי לנער יהודי שהגיע לשנת השלש=עשרה, שמאז הוא נחשב בוגר וחיב בכל מצוות הדת היהודית: מי שנולד באדר ונעשה בר מצוה בשנת העיבור אינו נעשה בר מצוה עד אדר השני (תשו' מהר"י מינץ טו).