Historical Hebrew dictionary by Eliezer Ben-Yehuda. Digitized by Project Ben-Yehuda, served by Sefaria. Browse a snapshot of 21,999 headwords across 22 letters.
בַּנָּאי *, ש"נ, מ"ר בַּנָּאִים, – מי שאומנותו לבנות בנינים, Baumeister; constructeur; builder: הבנאי שקבל עליו לסתור את הכותל (ב"ק ט ג). הקנטר של בנאי1בכ"י פרמה שֶׁלַּבַּנָּאי. והדקור של חרש (כלי' יד ג). – ובהשאלה, *בַּנָּאִים, אנשים עוסקים בדברים רוחניים, תלמידי חכמים: (בגדים) של בנאים2לפי דרושו של רבי יוחנן: מאי בנאים אלו ת"ח שעוסקין בבנינו של עולם כל ימיהן (שבת קיד). ואעפ"י שאין פרוש זה אלא דרש, והפרוש האמתי הוא של רבי שמעון בן לקיש: כלים האוליירים הבאים ממדינת הים (שם), והם בגדי בד של שמשי בית המרחץ, ובנאים הוא במקום בלנאים, מהשם בלן, מ"מ פרשו רוב המפרשים כפרושו של ר"י. וסוב' יסטר' כי זו מלה מצמצמה מן בן נאים, כמו בן טובים, ר"ל אדם הגון. מצד אחד (חוצץ בהם רבב) (מקו' ט ו).