Historical Hebrew dictionary by Eliezer Ben-Yehuda. Digitized by Project Ben-Yehuda, served by Sefaria. Browse a snapshot of 21,999 headwords across 22 letters.
בִּלְבֵּל *, פ"י, — ערבב יחד הרבה דברים נבדלים, קלקל את הסדר, zus. mischen, verwirren; mêler embrouiller; mix up, disturb: כבר עלה סנחריב מלך אשור ובלבל את כל האומות (ידים ד ד). שמא הרוח בלבלתו (יבמ' קכ:). שבא סנחריב ולא בילבלה (סוט' מו:. דבר המבלבל את העינים (בכור' לח:). — ובהשאלה: משל לאדם שעשה חופה לבנו והתקין מכל מיני סעודה לימים מת בנו עמד ובלבל את חופתו (סנה' קח.). — ובמשמ' הביאו לידי טרוף דעת: הכהו הראשון הכיית מיתה ובא השני ובילבלו (ירוש' ב"ק ד ד ג).