Historical Hebrew dictionary by Eliezer Ben-Yehuda. Digitized by Project Ben-Yehuda, served by Sefaria. Browse a snapshot of 21,999 headwords across 22 letters.
בְּרַקָן 1משק' חַרְצָן., ש"ז, מ"ר בַּרְקָנִים, — צמח, שיח קוצי ששרביטיו מלאים עוקצים: ויאמר גדעון לכן בתת יי' את זבח ואת צלמנע בידי ודשתי את בשרכם את קוצי המדבר ואת הבַּרְקָנִים2הפרוש המקֻבל הוא שהוא מין ממיני הקוצים, וכן מוכח מלשון המאמר בשני המקומות בתלמוד שהובאו בפנים. וקצת החדשים, מפני שלא מצאו מקור להשם ברקן לקוץ, אמרו כי הכונה בברקנים שאמר גדעון הוא למין מורג ונקרא ברקן ע"ש האבנים המבריקות הקבועות בו. אך זו השערה רחוקה וכבר דחוה האחרונים (Löw, Pfln. 302).. (שופט' ח ז). ויקח את זקני העיר ואת קוצי המדבר ואת הַבַּרְקָנִים וידע בהם את אנשי סכות (שם יו). מיד נקבום (את הכותיים) בעקביהם ותלאום בזנבי סוסיהם והיו מגררין אותן על הקוצים ועל הברקנים עד שהגיעו להר גריזים (יומא סט.). בשעה שבורח מן הקרב מניחו (את הסנדל) ברגליו ורץ על קוצין ועל הברקנים (שבת נט.)