Historical Hebrew dictionary by Eliezer Ben-Yehuda. Digitized by Project Ben-Yehuda, served by Sefaria. Browse a snapshot of 21,999 headwords across 22 letters.
אוּר I 1בערבית אוּאר, חם השמש, וכבר העיר ע"ז ר"י בן גנאח., ש"ז, מ"ר אוּרִים, אֻרִים, — א) אש, בפרט עצים או גחלים בוערים להתחמם, וכדומה: Feuer; feu; fire: נאם יי' אשר אוּר לו בציון ותנור לו בירושלם (ישע' לא ט). חציו (של הפסל) שרף כמו אש על חציו בשר יאכל יצלה צלי וישבע אף יחם ויאמר האח חמותי ראיתי אוּר (שם מד יו). אין גחלת לחמם אוּר לשבת נגדו (שם מז יד). כלכם קֹדחי אש מאזרי זיקות לכו בְּאוּר אשכם ובזיקות בערתם (שם נ יא). שלשית בָּאוּר תבעיר בתוך העיר יחזק' ה ב. והוי מתחמם כנגד אוּרן של חכמים (אבות ב י). – ומ"ר °אוּרִים: והנותר באח יהושלך על אוּרים (אזהר' לרשב"ג, שמור לבי). – ב) *נרות ואבוקות שמדליקים לאות ששון ושמחה, Beleuchtung; illumination: על כן באורים כבדו יי' וכו' במה מכבדין אותו ר' אבא בר כהנא אמר באילין פנסיא (פסיק' דר"כ, קומי אורי). — °ובהשאלה להמאורות ברקיע: כאלו קנאו אוּרים ליפיה, וללחום שלפו חרב שנונה, וכוכבי רום כלהבת חניתות, והסהר כסוחרה וצנה (ר"י חריזי, תחכמ' כ). היה תמול דורך עלי ראש עש ויסקלו אוּרים מסלתו (שם כג).