Historical Hebrew dictionary by Eliezer Ben-Yehuda. Digitized by Project Ben-Yehuda, served by Sefaria. Browse a snapshot of 21,999 headwords across 22 letters.
אֹסֶף 2עי' שרש אסף., ש"ז, מ"ר אֲסָפִים, סמי' אָסְפֵי – א) שהפ"ע מן אסף, d. Einsammeln; act. de ramasser, de cueillir; collection, gathering: ואסף שללכם אֹסֶף החסיל (ישע' לג ד). – ב) התבואה שאספים מן השדה, Ernte; récolte; harvest במקור נדפס harwest: כלה בציר אֹסֶף בלי יבוא (שם לב י). – ג) התאנים המאוחרות שנשארות באילן אחרי הקיצה, Spätfeige; figue tardive; late fig : אללי לי כי הייתי כְּאָסְפֵי3יש ספרים אָסְפֵּי, פ דגושה. ורפיון פ לפי דעת ברט הוא עוד עקבות הסתעפות משקל זה מן המקור (Barth § 74c). ות"י כסיופי קיטא, והם התאני' האחרנים שנשארי' באילן, ובלשון המשנה סייפות, והוא ההפך מן בִכוּרָה: הבכורות והסייפות (תרו' ד ו). לאריס רע שהיה אוכל את הבכורות והיה מכבד למלך את הסייפות (מד"ר בראש' כב). וכן רש"י, אעפ"י שפרש אספי אסיפה הוסיף: והן סופי תאנים שהן רעות. ע"כ. ואספי קיץ מקביל לעוללות בציר, וכמו"כ אין בכורה לעומת אספי. קיץ כעללת בציר אין אשכול לאכול בכורה אותה נפשי (מיכ' ז א).