Historical Hebrew dictionary by Eliezer Ben-Yehuda. Digitized by Project Ben-Yehuda, served by Sefaria. Browse a snapshot of 21,999 headwords across 22 letters.
אָשַׁם 1בערב' אַתִ'ם أَٽِم., פ"ע, בהפס' אָשֵׁם, אָשֵׁמוּ, עתי' תֶּאְשָׁם, יֶאְשָׁם, עם ל של האיש שלו עשה הרע, ועם ל ועם ב של דבר האשם — א) עשה מעשה רע, עבר על החקים, sich verschulden; comettre un crime; become guilty: נשיא יחטא ועשה אחת מכל מצות ה' אלהיו אשר לא תעשינה בשגגה ואָשֵׁם ויקר' ד ב. והיה כי יחטא וְאָשֵׁם והשיב את הגזלה אשר גזל שם ה כג. ואם נפש כי תחטא ועשתה אחת מכל מצות ה' אשר לא תעשינה ולא ידע וְאָשֵׁם וכו' אָשֹׁם אָשַׁם לה' שם יז-יט. איש או אשה כי יעשו מכל חטאת האדם למעל מעל בה' וְאָשְׁמָה הנפש ההוא וכו' והשיב את אשמו בראשו וחמישתו יסף עליו ונתן לאשר אָשַׁם לו במד' ה ו-ז. בדמך אשר שפכת אָשַׁמְתְּ יחזק' כב ד. ועשו אחת מכל מצות ה' אשר לא תעשינה וְאָשֵׁמוּ ויקרא ד יג. — וגם עם לְ של דבר הָאָשָׁם: או נפש כי תשבע לבטא בשפתים להרע או להיטיב וכו' והוא ידע וְאָשֵׁם לאחת מאלה שם ה ד. — ועתיד: והיה כי יֶאְשַׁם לאחת מאלה (האשמות) והתודה אשר חטא עליה שם ה. כי לא (צ"ל לוּא) אתם נתתם להם כעת תֶּאְשָׁמוּ2מ"ש: האלף בשוא לבדו ובלא מאריך בתיו בספרים כ"י. שופט' כא כב. והזהרתם אתם ולא יֶאְשְׁמוּ3בקצת כ"י יֶאֱשמו (מיכא'). לה' והיה קצף עליכם ועל אחיכם כה תעשון ולא תְּאְשָׁמוּ4מ"ש: האלף בשוא לבדו בדפוס' ישנים ובמדוייקים בכ"י. ע"כ. ובהרבה כ"י תֶאֱשמו (מיכא'). דהי"ב יט י. רחק מאיש שליט להרוג ואל תפחד פחדי מות ואם קרבת אל תאשם פן יקח את נשמתך ב"ס גני' ט יג. — ב) נענש בשביל האשם, die Schuld büssen; expier; expiate cxpier במקור המודפס : אם זנה אתה ישראל אל יֶאְשַׁם5מ"ש: בספרים כ"י מדוייקים וגם במקצת ספרי הדפוס האלף בשוא לבדו. וכ"כ במכלול. ע"כ. יהודה הוש' ד יה. תֶּאְשַׁם שמרון כי מרתה באלהיה שם יד א. כדבר אפרים רתת נשא הוא בישראל וַיֶּאְשַׁם בבעל וימת שם יג א כל מצאיהם אכלום וצריהם אמרו לא נֶאְשָׁם6מ"ש: האלף בשוא לבדו. שרשים. ירמ' נ ז. אלך אשובה אל מקומי עד אשר יֶאְשְׁמוּ7מ"ש: האלף והשין בשוא לבדו. ובקשו פני הוש' ה יה. חלק לבם עתה יֶאְשָׁמוּ8מ"ש: בס"א קדמון מהדפוס האלף בשוא וסגול ובספרים מדוייקי' בשוא לבדו ובלא מאריך ביוד. ע"כ. וכן בהט"ס בקצת כ"י (מיכא'). שם י ב. כל אכליו יֶאְשָׁמוּ9מ"ש: האלף בשוא לבדו. רד"ק. ע"כ. ובקצת כ"י יֶאשמו בהט"ס (מיכא'). רעה תבא אליהם ירמ' ב ג. תמותת רשע רעה ושנאי צדיק יֶאְשָׁמוּ10מ"ש: האלף בשוא לבדו. ע"כ. ובקצת כ"י יֶאֱשמו (מיכא'). תהל' לד כב. ולא יֶאְשְׁמוּ11מ"ש: האלף בשוא לבדו. ע"כ. ובקצת כ"י יֶאֱשְמו (מיכא'). כל החוסים בו שם כג. אשר קניהן (של הצאן) יהרגן ולא יֶאְשָׁמוּ זכריה יא ה. — ג) אבדו, נשמדו, נחרבו,zu Grunde gehn; périr; perish : על כן אלה אכלה ארץ וַיֶּאְשְׁמוּ12מ"ש: בשוא האלף והשין. רד"ק. ע"כ. ישבי בה ישעיה כד ו. למען יחרבו וְיֶאְשְׁמוּ13מ"ש: בשוא האלף. — והנה יש סוברים כי יאשמו זה הוא מן שמם, ויש מוחקים אותו. מזבחותיכם ונשברו ונשבתו גלוליכם יחזק' ו ו. והגבלן יאשם14במשניות שבגמ' ישום. סוט' ט טו.
— נִפע', נֶאְשָׁם, — א) אבד, נחרב, כמו קל משמ' ג: נבכו עדרי בקר כי אין מרעה להם גם עדרי הצאן נֶאְשָׁמוּ15בקצת כ"י נֶאֱשמו. ויש מגיהים נָשַׁמוּ. יואל א יח. — ב) בזמן האחרון נהגו הסופרים לאמר פלוני נֶאֱשָׁם, במשמ' °אמרו עליו שאשם באיזה דבר רע, שעבר איזו עברה, beschuldigt werden; être accusé; be accused : פלוני נאשם בדבר פלוני, וכמו"כ ישתמשו בו שמוש שֵם: הנאשם, עי' °נֶאֱשַׁם.
— הִפע', הֶאֱשִׁים, מקור הַאֲשֵׁם, צווי הַאֲשִׁים — א) עשה שיאשם, שיענֶש בגלל אשמו, büssen lassen; punir; punish: הַאֲשִׁימֵם16מ"ש: האלף בגעיא בס"ס. אלהים יפלו ממעצתיהם ברב פשעיהם הדיחמו כי מרו בך תהלים ה יא. — ב) °חשב שפלוני אָשֵׁם17בערב' אַתַּ'ם أَثَّم., אמר עליו שהוא אָשֵׁם בדבר מהדברים, יחס לו עון, jem. beschukdigen; accuser qqn.; accuse anyone : שלא יאשימני המאשים כי לא אמרתי הנה עיקרה ר"נ, הקדמ' המפתח, גולדנתל. כראות יהודה בן קריש מפתח פתרון אונקלוס וכו' האשימו חנם וחשב בלבו כי הוא פתרון ותשב באיתן מנחם, איתן. ואל יאשימני אדוני כי מרוב שיחי וכעסי דברתי עד הנה ר' חסדאי למלך הכוזרי. ואין צריך להאשים מה שהוא קצת מן הדברים ולא הגיעו עד תכליתם רשב"ג, תקון מדות הנפש. אאשים נפשי ואוכיחנה הקד' ח"ה. אל יאשימם ואל יתלה בהם קצור שם הבטחון ד. וכאלו האשימם (יעקב את בניו) במאמר הזה ויחסם אל החמס השרשים לריב"ג, שרש מכר. תחלת דברי המלאך האשימן בשני דברים וכו' רש"י מגי' ג.. והנה האשימם בגניבות זו מג' בחינות ר"י אברבנאל, מקץ, הבקר אור. וכאשר גם הוא (בעשא) הרשיע לעשות האשימו הנביא הוא, מ"א יו. ראיתי בפרושי הרב הגדול רבינו שלמה הצרפתי שהאשימו (את מנחם בן סרוק) על אשר לא חבר ואשר לא צדה עם הצד ציד ר"י קמחי, ס' הגלוי, קמג. מתחלה היה מאשים (עבד יוסף) את כלם למה שלמתם רעה תחת טובה הריעותם אשר עשיתם רמב"ן בראש' מד י. והנה היה ראוי משה להאשים אותו (את אהרן) תחלה על חטאתו אשר חטא הוא ואחרי כן יאשים אותו על אשמת העם הוא, שמות לב כא. ויתחיל (איוב) להאשים בתוך צערו ההנהגה העליונית מנח' קנא' לר"י מפיסא צד. כל הקהל יחדיו האשימו הדורש להרחבת האמונה שם יד. וכבר הראני אלילי בחלומי את כל אשר עשית ואשר אירע לך וע"כ אין אדם יכות להאשימך תולד' אלכסנ', ישר' לוי ד. וכן ישעיה הנביא האשים את ישראל במדת האמונה רבנו בחיי, כד הקמח, אלף. עוד פעם אחרת נתעלף חתנו ליל שבת וטלטל הנר ואתה האשמת אותו וירע בעיניך זה המעשה תשב"צ נד. יכול להיות שאיש אחד מהנוצרים עשה כזאת להאשים את היהודים שארית ישראל יח. שכל אחד היה מפליג להאשים את חברו ומרבה בטענות ריב"ש תקו. האשמתני וחשדתני על היותי מחפה על הרב רבינו משה שם שצח. אשר האשמתם שמגלים מה שכסה עתיקו של עולם מכתב הרשב"א, בספר מנח' קנא'. שנמצא הש"י מוכיח את איוב כשהיה קורא תגר על דרכי השם ומאשים את השם העקרים א טז. אם המשורר לא יטה מדרך הצניעות וישבח את אשתו או כלתו או אשה פנויה ודעתו לקחתה לו לאשה אין להאשימו על זה מתק שפתים, ר"ע פרנשיס מח. האשים את אחינו על רע לבם על משלוח ידם יל"ג משלים, א כה.