Historical Hebrew dictionary by Eliezer Ben-Yehuda. Digitized by Project Ben-Yehuda, served by Sefaria. Browse a snapshot of 21,999 headwords across 22 letters.
אָצִיל 1מן שרש אצל עי"ש., ש"ז, מ"ר אֲצִילִים, סמי' אֲצִילֵי, — א) חשוב ומיוחס, בן טובים2בערב' אַצִיל أَصيل משורש בארץ, ומיוחס, ממשפחה מיוחסת., Vornnehmer, Elder; noble : ואל אֲצִילֵי3ת"א: וּלְרַבְרְבֵי. רסע"ג: נקבא نَقْباء, והם השרים ראשי השבטים. מנחם: ענין הנשיאות המה. ריב"ג: ואל אצילי בני ישראל והם הפרושים והנכבדים שבהם. רש"י: אצילי לשון גדולים. — וכן שאר המפרשים. בני ישראל לא שלח ידו (שמות כד יא). — וכן פשט השמוש בו בלשוננו: הגדולים והאצילים אשר רוב ישיבתם בבית המלכים (צידה לדרך, מנח' ב"ר זרח, א א). הגבירים אצילי אשכנז (שו"ת רמ"א צא). להקות שועים ואצילים (א' מפו, אה"צ ו). — ב) קצה4אולי ממקור השם אַצּיל שלקמן. של הארץ וכדומה, Ende; extrémité; extremity : אשר החזקתיך מקצות הארץ וּמֵאֲצִילֶיהָ5ת"י: וממלכותא (כמו אצילי בני ישראל), וכן חברו מנחם במחברת אחת. וכן רש"י: מן הגדולים שבהם. וכן ראב"ע (שמות כד יא). וכן רד"ק: מגדולי הארץ וממלכיה. אך ריב"ג: מקצותיה ומרחקיה. וכן פרחון. וכן החדשים. קראתיך (ישע' מא ט).