Historical Hebrew dictionary by Eliezer Ben-Yehuda. Digitized by Project Ben-Yehuda, served by Sefaria. Browse a snapshot of 21,999 headwords across 22 letters.
אָמוּן 2משרש אמן, משק' זָכוּר, יָקוּד, לָמוּד, לְמֻדֵי, לָקוּחַ, וכדו'. כן בטכר, ברט, וכן קניג. בערב' אַמִין أَمِين., ש"ז, מ"ר אֱמוּנִים, — אדם נאמן, ישר, מתנהג באֵמוּן, zuverlässiger, treuer; fidèle, loyal; faithful : אנכי שלמי אֱמוּנֵי ישראל ש"ב כ יט. הושיעה ה' כי גמר חסיד כי פסו אֱמוּנִים3אפשר שהוא שם מפשט כמו אמונים שלקמן ע"מ נעורים. רסע"ג. ואמר ריב"ג: ויתכן להיות אמון תואר עכ"ל. והביא ראב"ע שתי אלה האפשריות, וז"ל: אמון אמר הגאון אמונה ויאמר ר"א שהוא תא' והטעם ללשון יחיד כמו פסו אמונים, ואני אומר ששניהם נכונים שפת יתר. מבני אדם תהל' יב ב. אהבו את ה' כל חסידיו אֱמוּנִים נצר ה' שם לא כד. אמונים גשו לנצחך איום נעילה.