Historical Hebrew dictionary by Eliezer Ben-Yehuda. Digitized by Project Ben-Yehuda, served by Sefaria. Browse a snapshot of 21,999 headwords across 22 letters.
אֶקְדָּח 1מן קדח, עי' שם., ש"ז, מ"ר ־דָּחִים, — א) אבן מהאבנים היקרות, אדֻמה ומזהרת כגחלת, Karfunkel; escarboucle; carbuncle: ושמתי כדכד שמשתיך ושעריך לאבני אֶקְדָּח2ת"י לאבני גְמַר ור"ל אבני גחלת. רסע"ג תרגם חג'ארה ג'והר, ר"ל אבן יקרה. וכמו"כ ריב"ג סתם: ומן זה נאמר לאבני אקדח מפני זכותם שמאירים כמו אש. ע"כ. ורש"י: והם מין אבנים טובות בוערים כלפידים והוא קרבונקלא. ע"כ. וכן רד"ק: אבן מזהירה כאש וכו' וכן תרגם יונתן לאבני גמר. ואעפ"י שהשבעים תרגמו χρυσταλλος, ואעפ"י שבערב' משמש השם קדּאח قَدَّاح לאבן החלמיש, מ"מ כבר תרגמו רוב המתרגמים כהאבן האדֻמה ההיא. (ישע' נד יב). — ואמר המשורר: אבל נפשם בטוחה במבינים להותירם כרמים על עפרים, ואקדחים על חרשי אדמות וסם על מק ומור על גוש פגרים (משה דרעי, צריח שיר, ל"ק צ). — ב) §כלי זין מורה בכח האש3הצעתי השם הזה בהצבי לכלי הנשק הדוחה בכח האש, וגזרתיו מן השרש קדח., והתיחד בזמן האחרון להקנה הקטן, שבית קבול הכדור שלו סובב ומורים בו פעמים אחדות זו אחרי זו, Revolver . — ופשט השמוש בו הרבה בדבור ובהעתונים.