Historical Hebrew dictionary by Eliezer Ben-Yehuda. Digitized by Project Ben-Yehuda, served by Sefaria. Browse a snapshot of 21,999 headwords across 22 letters.
אִסְרוּ חַג * 1על הכתוב אסרו חג בעבתים (תהל' קיח כז) אמר ר' ירמיה משום ר"ש בן יוחי ורבי יוחנן משום ר"ש המחוזי משום ר' יוחנן המכותי כל העושה איסור לחג באכילה ושתיה מעלה עליו הכתוב כאילו בנה מזבח והקריב עליו קרבן שנאמר אסרו חג בעבתים (סוכה מה:). ופרש רש"י: איסור לחג, אגודה לחג וכו' ויש אומרים יום שלאחר החג., יום המחרת לאחר החגים, פסח, שבועות, סכות: ונוהגין להרבות קצת באכילה ושתייה ביום אחר החג והוא אסרו חג (הגה' רמ"א, שו"ע או"ח תכט). אסרו חג השבועות אסור להתענות ואסרו חג פסח וסוכות המנהג שלא להתענות (מגן אבות שם). והר"מ נ"ע כתב בחנוכה ובאסרו חג פי' מחרת החג מותר בעשיית מלאכה (ארחות חיים, חנוכה). בימי עזרא לא רצו לעשות תענית בימי אסרו חג (ברכי יוסף לאזולאי, או"ח תצד). אסרו חג שחל בששי אין לדחותו (מוהרח"ש, בספר תורת חיים ח"ג ח). ושמא על כן נהגו שלא ליפול על פניהם ביום אסרו חג (תניא, סוף ענין מוקצה פא:).