Historical Hebrew dictionary by Eliezer Ben-Yehuda. Digitized by Project Ben-Yehuda, served by Sefaria. Browse a snapshot of 21,999 headwords across 22 letters.
אֲבִיר 2לפי דעת רוב החכמים כמו אַבִּירשלקמן משרש אבר במשמ' כח וגבורה. ויש סֹברים כי הוא הכנוי אַבִּיר להשור אפיס שהאליהו המצריים, ותקון סופרים הוא לקרא אֲבִיר במקום אַבִּיר להבדיל בין קדש לחול., או אָבִיר, ש"ז, סמי' אֲבִיר, — כנוי לאלהים, Beiname Gottes; adj. appliqué à Dieu; attr. of God: ותשב באיתן קשתו ויפזו זרעי ידיו מידי אֲבִיר יעקב משם רעה אבן ישראל (בראש' מט כד). לכן נאם האדון יי' צבאות אֲבִיר ישראל הוי אנחם מצרי ואנקמה מאויבי (ישע' א כד). והאכלתי את מוניך את בשרם וכעסיס דמם ישכרון וידעו כל בשר כי אני יי' מושיעך וגאלך אֲבִיר יעקב (שם מט כו). אשר נשבע (דוד) ליי' נדר לַאֲבִיר יעקב אם אבא באהל ביתי (תהל' קלב ב-ג). — ויש שהשתמשו באֲבִיר במקום אַבִּיר שלקמן: התבשר אֲבִיר הרועים, כי צצו בביתך נטיעים, גם עמדו ממך זרעים, וכשרש תהיה הפארה (ר"י הלוי לר"ש הנגיד, ליהודים). — וכמו"כ אֲבִירֵי לב במקום אַבִּירֵי: מגערתך פחדו ורהו אישים אֲבִירֵי לב (עמנ', מחב' ט).